נשים מזדקנות ואופנה: יחסי הגומלין בין דימוי גוף, הבניה חברתית והבגד כמגדיר זהות

רקע: בחברה המודרנית, הבגדים משמשים כאמצעי לביטויי זהות וניתן להתבונן באמצעותם על מערכת היחסים שבין האדם והחברה. המחקר הנוכחי עוסק בבחינת המשמעות שמעניקות נשים זקנות לאופנה ובגדים בתקופת חיים זו, תוך התייחסות לדימוי הגוף ובחינת הבניות חברתיות.

שיטה: המחקר התבסס על מתודולוגיה איכותנית – פנומנולוגית. אוכלוסיית המחקר מנתה 15 משתתפות, בנות 65 ומעלה, דוברות עברית.

ממצאים: נמצאו שלוש תמות עיקריות: הופעה מכובדת בזקנה – המקום המרכזי שנשים בגיל זיקנה מעניקות למראה שלהן. חכמת הגיל והגוף כאסטרטגיות התאמה – איתגור מערכת יחסים בין העצמי לגוף בעקבות השינויים הפיזיולוגיים בזקנה ובאים לידי ביטוי בבחירת הבגדים. השתלבות עולם האופנה במציאות החיים בזקנה – השתקפות עולם האופנה במציאות חיי הנשים בזיקנה דרך טרנדיות ואפנתיות הבגד, חיבור שבין אופנה לרווחה נפשית, החופש לקחת מעולם האופנה פריטים בהם תרגשנה טוב עם עצמן, ולבסוף, מבט ביקורתי על עולם האופנה והבנייתו לצעירים, תוך התעלמות מקבוצת הגיל שלהן.

מסקנות: מערכת הציפיות החברתית משפיעה על הפרט ונארגת בעולמו. באמצעות אופנה ובגדים, כביטויים של זהות חברתית ואישית, ניתן לבחון כיצד באות לידי ביטוי הבניות חברתיות, כמו גם את עמדותיהם של פרטים כלפי הבניות אלו. המחקר מאפשר להתבונן על מערכות היחסים של נשים בגיל הזקנה עם עולם האופנה, תוך התייחסות להבניות חברתיות וגיל. הנשים במחקר מנהלות דיאלוג פנימי לעניין בחירת הבגדים תוך התייחסות לגילן, כאשר בחירה זו נעשית במסגרת נורמות חברתיות ותרבותיות המקובלות לתקופה. האופן בו החברה מבנה את עולם הזקנה מתבטא, בין השאר, בתפיסות בנוגע ללבוש ואופנה בגיל המבוגר.