״את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל״? גמישות פסיכולוגית ובריאות נפשית בקרב הורים שכולים בבגרות המאוחרת

מטרת המחקר: אובדן ילד הוא אירוע טראומטי שעלול להתקשר לפגיעה חמורה בבריאות הנפשית של ההורה בבגרות המאוחרת. הצורך לשמור על תפקוד תקין על אף כאב האובדן מציב הורים שכולים בפני אתגר דיאלקטי משמעותי שהשלכותיו על בריאות נפשית בבגרות ובזיקנה לא נבדקו מספיק. מחקר אמפירי זה בודק את התפקיד של קיום משותף של חוויות חיוביות ושליליות, המכונה גמישות פסיכולוגית, עבור בריאותם הנפשית של הורים שכולים מבוגרים וזקנים.

שיטה: שאלוני המחקר מולאו בראיונות פנים מול פנים ובאינטרנט על ידי 115 הורים שכולים בגילאי 48-93 (גיל ממוצע = 64.54, סטיית תקן = 10.40), מרביתם נשים (73.0%), שאיבדו ילד בתאונת דרכים (53.7%), תאונה אחרת (8.3%) או במחלה (38.0%). המשתתפים במחקר נדגמו בדגימת נוחות ובדגימת ״כדור שלג״ והשיבו על שאלות שבדקו משתנים סוציו-דמוגרפיים, גמישות פסיכולוגית, בריאות נפשית ואבל מורכב (תגובה קשה במיוחד לאובדן שכוללת פגיעה תפקודית משמעותית).

ממצאים: לאחר פיקוח על משתנים סוציו-דמוגרפיים, גמישות פסיכולוגית נקשרה לבריאות נפשית טובה יותר, שהתבטאה ברווחה סובייקטיבית ומשמעות בחיים גבוהות יותר ובפחות סימפטומים של דיכאון וחרדה. כמו כן, אבל מורכב תיווך את הקשר שבין גמישות פסיכולוגית לבריאות נפשית, כך שגמישות פסיכולוגית נקשרה לרמה נמוכה יותר של אבל מורכב, שנקשרה בתורה לבריאות נפשית טובה יותר.

מסקנות: המחקר הנוכחי מציע שהיכולת להכיל חוויות מנוגדות (גמישות פסיכולוגית) היא אדפטיבית עבור הורים שכולים מבוגרים וזקנים, כך שהיא קשורה לתגובת אבל פחות חריפה ולבריאות נפשית טובה יותר. מחקר זה ממלא חסר משמעותי בידע מחקרי על הורים שכולים ישראלים שאיבדו את ילדם שלא בשירות צבאי, ועל האופנים שבהם הורים שכולים עשויים לקיים בריאות נפשית למרות שאיבדו את היקר להם מכל. ממצאי המחקר עשויים להדריך חוקרים, מטפלים וקובעי מדיניות, במאמצם לסייע לאנשים בבגרות ובזיקנה לשמור על בריאות נפשית טובה בצל אובדנים משמעותיים.