הבנת דיבור בזקנה – האם הגיל משפיע על היכולת להשתמש בהקשר שפתי?

תהליך תפיסת הדיבור משלב בין תהליכי מטה מעלה (bottom-up) המערבים ניתוח של האות האקוסטי המתקבל באוזן וכן תהליכי מעלה מטה (Top-down) בהם ידע עולם וידע שפתי מאפשרים למאזינים להשלים את החסר על פי מידע קיים. ירידה בשמיעה עם הגיל משפיעה לרעה על היכולת לפענח את האות האקוסטי (תהליכי מטה מעלה), אך עם זאת, ייתכן כי הניסיון והידע השפתי של המאזין הזקן מאפשרים פיצוי באמצעות תהליכי מעלה מטה.

מטרת העבודה הייתה להשוות בין בני 20-30 לבני 60-80 ביכולת להשתמש בהקשר סמנטי לצורך זיהוי מילים.

במחקר עשינו שימוש בבדיקת און-ליין המעריכה את עיבוד המילה בעת שהמשפט נפרס בזמן. פרדיגמת Visual world עוקבת אחר תנועות העיניים של הנבדקים בזמן שהם מאזינים למשפט דבור. הנבדק יושב מול מסך מגע עליו מופיעות ארבע תמונות, דרך אוזניות מושמע משפט המתייחס לאחת התמונות והנבדק מתבקש ללחוץ על התמונה המתאימה. חלק מהמשפטים מכילים הקשר סמנטי המוביל את מילת המטרה ("הלכתי לאיבוד, איפה על המסך יש מפה") וחלק מהמשפטים אינם מכילים הקשר ("במסך ממול יש תמונה של מפה").

הממצאים מראים: א) ללא הקשר, אין הבדל בין זקנים וצעירים במהירות בה הביטו אל מילת המטרה, ב) שתי קבוצות הגיל הרוויחו מהופעת ההקשר. ג) בבחינת זמני התגובה נראה ששתי הקבוצות הרוויחו באותה המידה (זמני התגובה התקצרו). ד. בבחינת תנועות העיניים עולה שהצעירים הצליחו לצפות את הופעת מילת המטרה מוקדם יותר מקבוצת המבוגרים.

מסקנתנו מהממצאים עד כה היא שזקנים נעזרים בהקשר סמנטי במידה דומה לצעירים, אך גם בתנאים אידאליים ניתן לראות יתרון בעיבוד השפה בזמן אמת לצעירים.