קבוצת התמודדות משותפת עם טראומה קבוצת משותפת לשורדי שואה, לקוחות עמותת ניני צ`ופ ומבקשי מקלט בישראל

רקע: עמותת ניני צ`ופ נקראת ע"ש גב` ניני צ`ופ ז"ל-ניצולת שואה שסייעה רבות לניצולי שואה ובני זוגם לשם רווחתם הנפשית והפיזית. העמותה היא עמותה ארצית שמעניקה שירות סוציאלי בסביבה הטבעית של ניצול השואה ובן \בת זוגו-בבית, בדיור מוגן או בבית האבות בו מתגורר. בעמותה צוות של 17 עובדים סוציאליים, מומחים בתחום זקנה וטראומה, שעורכים מידי שנה 4300-4500 ביקורי בית מקצועיים אצל הניצולים ובני זוגם.

אוכלוסיית שורדי השואה מורכבת מאנשים שמתמודדים עם טראומות העבר וחוו מצבים של חוסר אונים ונרדפות. רבים משורדי השואה הצליחו לעלות לישראל ולסייע בהקמת המדינה, להקים משפחות ולהגיע להגשמה מקצועית.

כיוםף מתמודדים חלק מאוכלוסיית הזקנים ובהם שורדי השואה, עם תחושת חוסר ערך הנובעת מירידה ברמת התפקוד ואובדן התפקידים שהגדירו אותם בחייהם והם יחפשו אפיקים חדשים להקניית משמעות (בר-טור, 2005)

כמו כל אוכלוסיית הזקנים – סובלים מגילנות, הדרה וסטיגמות שונות לגבי יכולתם לתרום (דורון, 2010)

הסיפור החיצוני משפיע על הסיפור הפנימי:

"בגילי אני לא רואה איך אני יכולה לתרום למישהו"

"הדעה שלי כבר לא נחשבת"

מתוך האתר של ארגון א.ס.ף

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון ליולי 2018 חיים בישראל כ-35,659 מבקשי מקלט; 92% מהם מאריתריאה או מסודן.

רדיפות שלטון, מלחמת אזרחים, מאורעות של רצח עם ומעשי זוועה אחרים אילצו אותם לעזוב את בתיהם ואת ארצות מולדתם, ולחפש הגנה בישראל. בין 5,000 ל-7,000 גברים ונשים מתוך כלל מבקשי המקלט הם ניצולי מחנות העינויים בסיני ונושאים בגופם ובנפשם את צלקות השבי והעינויים האכזריים.

אחוז ההכרה בפליטים בישראל הוא נמוך מ-1%.

אלפי מבקשי ומבקשות מקלט חיים בערים שונות בישראל ללא מעמד מסודר, ללא היתר עבודה וללא נגישות לשירותי בריאות ורווחה חיוניים, לסעד משפטי או לדיור. ואין רשות מוגדרת המרכזת את הטיפול בהם.

• רציונאל לקבוצה המשותפת לשורדי השואה ולמבקשי המקלט

שורדי שואה כמומחים להתמודדות עם טראומה (צמיחה פוסט-טראומתית)-

מחקר על אנשים שסבלו מפוסט-טראומה הקשורה לאלימות: עיבוד הטראומה מוביל לתחושה של צמיחה כתוצאה מההתמודדות עם הטראומה. הטראומה הופכת לנרטיב בעל משמעות שגרמה לצמיחה שבאה בעקבותיה. אנשים שעברו טראומה מדווחים לעיתים קרובות על שינויים חיוביים בתחושת הזהות שלהם, הפילוסופיה והמטרות בחייהם. שינויים חברתיים מתרחשים כאשר הם מספרים על חוויותיהם באופן המאיר זאת לאחרים, שואפים לצדק ומונעים הישנות של מקרים אלו לאחרים ((Tedeschi, 1999.

יכולת הסתגלות: במחקר שנערך לאחרונה על ידי חוקרי המכון למחקר וחדשנות של מכבי שירותי בריאות ופורסם מחקר בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקאי (JAMA) עולה כי ניצולי שואה בישראל חיים בממוצע כשבע שנים יותר לעומת ילידי הארץ (84.8 שנים לעומת 77.7 בהתאמה). המחקר משער כי הסיבה לכך היא יכולת ההסתגלות של ניצולי השואה לאובדני הזקנה

מהם הצרכים הנפשיים של אוכלוסיית שורדי השואה וזקנים בכלל?

ונטילציה

יצירת קשרים משמעותיים

התמודדות עם הזקנה ואובדניה

תחושת ערך ומשמעות (יעקובי, 2011) - סיפוריהם של ניצולי השואה הם הזדמנות לחוויה מתקנת תוך מתן משמעות לחייהם (פרנקל, 1970)

לאור ריאיון עומק של מבקש מקלט-מה מייחד את אוכלוסיית מבקשי המקלט?

רצון ללמוד וסקרנות לגבי האוכלוסייה הישראלית

סובלים מגזענות ותחושת שונות – סיפור חיצוני שלילי שמשפיע על הסיפור הפנימי

סטיגמות

אין להם מעמד מוסדר

רובם צעירים ומגיעים מתרבות שבה יש כבוד רב לחוכמתם של אנשים זקנים

מהם הצרכים הנפשיים של אוכלוסיית מבקשי המקלט?

צורך בונטיליצה

שיחה "בגובה העיניים"

איך ממשיכים את החיים

תקווה

שיכירו אותם

בקבוצה זו רצינו להעזר בנסיונם, מומחיותם וחכמת חייהם של ניצולי השואה בדרכי התמודדות עם מצבים קיצוניים מתוך ראייה כי בעוד החוויות שעברו הן שונות, הטראומה המלווה אותן והצורך להתמודד איתה הוא דומה.

עבור אוכלוסיית ניצולי השואה אשר מורכבת כולה מאנשים זקנים, מדובר בהזדמנות לתרום ולעשות עבור אנשים הזקוקים להם, מה שיכול להגביר את תחושת הערך העצמי שלהם.

רפלקציה לגבי הדרכים שבהם התמודדו בעבר עם משברים, יכולה לסייע להם להיזכר בכוחותיהם ולהשתמש בהם כדי להתמודד עם אתגר גיל הזקנה.

עבור אוכלוסיית מבקשי המקלט מדובר בהזדמנות להיפגש ולשמוע מאנשים שהיו במצבים קיצוניים ובכך ללמוד מהן המיומנויות שעזרו להם להתמודד תוך כדי המשבר ולאחר מכן, כמו גם הפחת תקווה ששינוי במצבם אפשרי.

מדובר עבור שתי האוכלוסיות בהזדמנות להשמיע את קולן ולקבל תחושת אוניברסליות ובכך להקל על סבלם.

החשיפה ההדדית יכולה להפחית את הסטיגמה אצל שתי הקבוצות ואולי על ידי כך לאנשים נוספים.

אוכלוסיית היעד: שורדי שואה ומבקשי מקלט אשר ביכולתם וברצונם להגיע לפגישות שנערכו במשרדי העמותה בתל אביב.

מטרות

פיתוח מיומנויות התמודדות אצל מבקשי המקלט

ונטילציה עבור שתי הקבוצות

תחושת ערך ומשמעות עבור אנשים זקנים

הפחתת גילנות

ליצור הזדמנות עבור מבקשי המקלט "לעצור" את חיי היומיום, לספר את סיפורם בסביבה מכילה ולא שיפוטית

שיטה

קבוצה המורכבת משורדי שואה ומבקשי מקלט.

למבקשי המקלט הוסבר שבמפגשים יזכו להיפגש עם שורדי השואה וללמוד מהם לגבי דרכי ההתמודדות שלהם עם עברם.

לשורדי השואה הוסבר הרקע של מבקשי המקלט וכי הם נמצאים במצב של אי וודאות לגבי עתידם בארץ וחלקם חוו טראומות קשות במדינות המקור שלהם ובדרכם ארצה וכי הם רוצים ללמוד מהם כיצד הם התמודדו עם מה שהם חוו.

חיפוש המשתתפים והכנתם

ארגון ARDC איתרו משתתפים מקהילת מבקשי המקלט. למתעניינים נערכה סדנה שנתנה להם רקע היסטורי על השואה. מבין 15 מבקשי מקלט שהגיעו לסדנה, כ-9 השתתפו באופן פעיל בקבוצה.

שורדי השואה אותרו מבין לקוחות עמותת ניני צ`ופ המתגוררים במרכז ונמצאים בטיפול עו"ס ירין כהן. לאחר הסבר קצר על אוכלוסיית מבקשי המקלט, נאמר להם כי מטרת הקבוצה היא לעזור למבקשי המקלט בהתמודדות עם מה שעברו (העצמה), על ידי שיתוף בדרכי ההתמודדות שלהם והדרכים שבהם הצליחו להקים מדינה למרות הטראומה שעברו.

שורדי השואה הם משתתפים מן המניין ואינם נושאים באחריות מקצועית כלל.

בקבוצה השתתפו 9 מבקשי מקלט. 7 מתגוררים באיזור ת"א, אחד בבת ים ואחד באשקלון. כולם גברים.

בקבוצה השתתפו 5 מלקוחות העמותה. 3 מת"א. זוג מרעננה – האשה צברית ולא עברה את השואה.

קשיים בסטינג

ניידות: חלק משורדי השואה המתגוררים רחוק יותר ויתרו על הקבוצה בגלל הקושי בהגעה. "אני אשמח להגיע, רק תשלמו לי על מונית"

שפה: חלק גדול מהמשתתפים דוברי עברית חלקית או אנגלית חלקית

שעה: לזקנים נוח בשעות הבוקר, למבקשי המקלט נוח בשעות הערב

טון דיבור: חלק ממבקשי המקלט מדברים בטון נמוך. לזקנים קשה לשמוע אותם.

קצב דיבור: היה קשה לעקוב אחרי קצב הדיבור של הצעירים.

הגעה בזמן: שורדי השואה הקפידו על הגעה בזמן ("סופר יקים"), אצל מבקשי המקלט פחות הקפידו על כך ("זמן אפריקה").

מגדר: קבוצה גברית ברובה.

אי רציפות בהשתתפות: מחויבויות למקום עבודה, מרחק, מחלות.

קשיים בתוכן

חלוקה בין דיבור להקשבה

תכנים קשים

סקרנות גדולה גרמה לפעמים להתעלמות מהמשימה שניתנה

תאקל בין שני גברים במפגש הראשון

הגבלת זמן

מבנה הקבוצה

מפגש 1 - היכרות – המשתתפים הציגו את עצמם בעזרת מפות שעליהן ציירו את המסלול שעברו עד שהגיעו ארצה.

מפגש 2 - משהו שעזר לי - חלוקה לקבוצות עבודה קטנות (3-4 משתתפים) ושיתוף של משהו\מישהו שעזרו לי.

מפגש 3 - להיות שונה – פוזרו קלפי Point of you והמשתתפים התבקשו לספר על החוויה של להיות שונה.

מפגש 4 - איפה\מתי, מה ואיך? – על לוח נרשמו שלושת השאלות האלו. בהקשר של הקושי עם ההתמודדות נתבקשו המשתתפים לספר מה הם מרגישים, מתי או איפה הם מרגישים זאת וכיצד הם מתמודדים.

מפגש 5: מפגש סיכום בו שוחחנו על התחושות שעלו בקבוצה. המשתתפים הדביקו את המפות זו לצד זו וכתבו הקדשות.

אוניברסליות

א` מבקש מקלט: :"מכל בן אדם שפוגשים לומדים משהו, תמיד. בגלל שאנחנו יושבים ומדברים, זה הופך להיות קרוב. אני שמח מזה. יש פה אנשים מהקהילה שלי שעברו דברים יותר קשים."..." אם אני לא מספר אני שוקע לבד. אם אני מספר אני מגלה שמישהו אחר עבר דברים דומים לי"

י"א תימות עיקריות שעלו

1. קתרזיס - חוויית ההקלה ממצוקה רגשית דרך ביטוי הרגש בצורה חופשיה ונטולת עכבות. כשחברי הקבוצה משתפים ברגשותיהם בפני קהל תומך וקשוב, הם עשויים לחוש הקלה מתחושות אשמה, חרדה ובושה כרוניות (יאלום, 2007).

צ`, שורד שואה שבפגישותינו האישיות בשנה וחצי האחרונות מיעט להביע רגש. טראומת הילדות וההפרדות מהוריו שנספו, גרמו להתרחקות מקשרים אינטימיים שעלולים לעורר כאב רגשי. בקבוצה כן הצליח לספר על תחושותיו: "אחרי המלחמה הגיעה הבדידות. חיפשתי משפחה חדשה. הגעתי לישראל כי היו לי קרובים-רחוקים שגרו כאן. חשבתי שסוף סוף תהיה לי משפחה אמיתית. אחרי כמה חודשים מישהו מת במשפחה וגם המשפחה הזאת התפרקה. למדתי בפנימיה ובסוף התגייסתי לצבא. לא היה לי לאן ללכת אחרי הצבא אז ביקשתי להישאר. הצלחתי לחסוך קצת כסף, לקנות דירה. מצאתי גם עבודה טובה בחברת מחשבים. מבחינה כלכלית הסתדרתי מצוין ובניתי חיים, עבדתי שם כל החיים. אבל חברתית או משפחתית? תמיד הייתי בודד. עכשיו אני מרגיש טוב בדיור המוגן, אבל חברתית ומשפחתית הייתי מאוד בודד"

2. אלטרואיזם – חברים לקבוצה יכולים לעזור זה לזה, והחוויה של נתינה לאחר יכולה להעלות את ההערכה העצמית ולעזור בפיתוח דרכי התמודדות אדפטיביות ופיתוח הכישורים הבינאישיים (יאלום, 2007)

ה`, ניצולת שואה דיברה אל מבקשי המקלט אחרי ששמעה על ההתמודדות היומיומית שלהם ועל תחושת חוסר הזהות שלהם בארץ: "אני מתארת לי שיש לכם דאגות של יום יום. כל אחד מה שהוא עבר, זה משפיע. מצאתם פה חברים. אתם לא מדברים כל הזמן על מה שעבר, אולי על העבודה.."..."את החינוך שלי קיבלתי בבית. חייתי כל החיים בזהות שונה. רק כשבאתי ארצה, בשנת 69, (הייתי כבר בת 39!), הייתי עצמי ממש. כאילו שכל פעם התחלתי חיים מחדש, בזהות חדשה. כל זה נותן כח, זה מחשל. אני רואה אצלכם: זה סימן שאתם חזקים"

בפגישה השלישית אמר י` מבקש מקלט:" אני חלש, אני במלחמה עם עצמי. החבר הכי קרוב אליי זה האלכוהול. בדרך מהעבודה, יש חנות, אני תמיד לוקח 2-3 בירות. לפני האוכל, אחרי האוכל. הכי קרוב לי. אני אוהב לראות את החדשות לפעמים. אני מרגיש את הלב שלי כבד. אני שותה, כדי לישון. רק לישון. אם לא שתיתי- עד מחר. "

מבקשי המקלט האחרים ניסו להציע דרכים אחרות להתמודדות עד שצ` שורד שואה הגיב: "מי שהגיע לפה. הוא לא חלש. עברת את כל מה שעברת והגעת לכאן. הבעיה היא שהמדינה לא רוצה לטפל. עולי אתיופיה, פיזרו אותם. כך גם צריך לפזר את הקהילה שלכם. אתם צריכים לעזור לעצמכם בתור קבוצות, לעזור אחד לשני."

3. הפחת תקווה - בקבוצה מעורבת, עם משתתפים בשלבי התפתחות או התאוששות שונים, חברי הקבוצה יכולים לקבל השראה ועידוד ממשתתף שהצליח להתגבר על הבעיות עמן הם עדיין נאבקים (יאלום, 2007).

י` הפליט שעבר עינויים ומתמודד בעזרת שתיית אלכוהול: " הדבר הראשון שאני שואל את עצמי: איך אני הגעתי לפה 5 פגישות. לשבת יותר מחצי שעה לא צריך, לפגוש אנשים. היינו פעם עושים הרבה פגישות, חוגי בית, הייתי בא פעם אחת, פעם שניה והולך. 1. אני מרגיש נח, מרגיש טוב. 2. הכרתי אתכם. התקוה שלי ירדה, היום יש לי יותר ויותר. כל מה שעברתי בחיים, שם אותו בצד, תחנה, שם סימן למקום. מה שהרגשתי פה חזק מאד. הרגשתי תקוה. ואני יכול לעמוד מול כל דבר, איזה דבר שיבוא. כל קושי בחיי. אני עושה את זה, משתמש בזה עד הסוף. אני דומה, כל בני האדם אותו דבר- בן אדם הוא בן אדם. אני מרגיש כמו כולם. לא חשוב שאני שחור. כיף שהגעתי לכמה פגישות ואני מקוה שנפגש גם יותר אם יש"

4. מיומנויות התמודדות

ה` מבקש מקלט מאריתריאה: " בשבילי זה היה מאד חשוב. למדתי הכי הרבה בשבוע שעבר. היה גם קצת שונה. אני אמרתי שאני אוהב לדבר על מה שקרה לי, להתמודד, לדבר מול אנשים, אחר כך אני מוציא אותו מהלב, זוכר אבל משהו אחר. זה נותן לי הרבה לחשוב עליו. בכל המקומות הקטנים, אני לא אשכח את זה כי זה קורה לי כל יום, בקטנות. איפה שאני הולך, עובד, מטייל, אני מרגיש קצת שונה אבל לא כל כך קשה, אני למדתי פה איך להתמודד איתו"

5. חשיפה לשונה

ה` ניצולת שואה: "התרגלנו לסיפור שלנו, אנחנו מכירים אותו. זה נותן לנו לחשוב- לשמוע את הסיפורים שלכם, זה חדש לנו. טבע האדם זה אותו דבר. להתמודדות צריך את אותם כוחות, לא חשוב איפה. זה מקרב. זה מעניין, נותן לנו מבט לעולם אחר. אנחנו עסוקים בכל כך הרבה דברים. שמענו דברים אמיתיים שלא רואים ושומעים את זה ככה. אנחנו רואים את האנשים כמקשה אחת. כל אחד זה עולם שלם"

6. חשיפה לכוחות של אנשים זקנים

א` מבקש מקלט: " תודה לכולם שבאנו. אני חושב שלמדנו הרבה דברים פה בגלל האנשים המבוגרים, נתנו לנו הרבה ידע. מה שראינו בטלוויזיה ובסרטים, ראינו פה אמיתי ושמענו מהם."

7. חשיפה ו-ונטילציה

א`, מבקש מקלט: "כל פעם שאני חושב על זה אני מרגיש, זה ממש קשה, ילד בן שמונה, (ילדה) בת שש, אין לו אמא, מת אבא, המשפחה נעלמה, והוא מסתדר עד היום. זה ממש סיפור קשה ומרגש. שמענו זה אמיתי. זה חשוב ממש בשבילנו, בשביל העולם היום. תודה בשביל זה, שבאו גם לשמוע על הסיפורים שלנו גם, מה שראינו בסיני, והדברים הקשים. אני רוצה שנמשיך לעשות הרבה דברים כאלה. עוזר לנו לחשוב ולהרגיש כמו בן אדם."

י"ב שיתוף הפעולה לצורך הנחיית קבוצה משותפת של עמותת ניני צ`ופ עם המרכז לקידום פליטים אפריקאיים

חשש מהפיכת הקבוצה כאמצעי לקידום אג`נדה פוליטית

דחייה של עבודה עם גורמים שנראו מעורבים פוליטית

השפעת הסדנאות עליהם – שינוי תפישה לגבי אנשים זקנים בקרב עובדי הארגון

הכתבה ב"כאן" ושיחת הטלפון עם הכתבת

י"ג מסקנות

מסקנות: לאוכלוסיית הזקנים בכלל ולאוכלוסיית ניצולי השואה בפרט ישנה מומחיות וניסיון חיים שאין דומה לו בחברה הישראלית.

שימוש בכוחות אלו כאמצעי טיפולי יכול לתרום לחלקים אחרים בחברה, להקנות לאנשים זקנים תפקיד נוסף וחדש בחייהם ומתוך כך הם ייתרמו בעצמם. תהליך זה יכול לחשוף חלקים שונים באוכלוסייה לכוחותיהם של אוכלוסיית הזקנים ובכך לתרום להפחתת גילנות.

מבקשי המקלט שהשתתפו בקבוצה מתמודדים בכאן ועכשיו עם מכלול קשיים ואינם מקבלים מענה פסיכו-סוציאלי מספק.

בעוד שהסיפורים של משתתפי הקבוצה היו שונים בתכלית בין שתי הקבוצות ואף בתוך שתי הקבוצות, ראינו כי דרכי ההתמודדות והחיים לצד הטראומה הן דומות.