מטרות: לאור העלייה בתוחלת חיים, והצורך להבטיח רמת חיים בגיל מתקדם קיימת חשיבות לדיון בהחלטת מבוגרים האם להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה הרשמי. מטרת המחקר היא לחקור את התופעה של עבודה בגיל המבוגר. באופן ספציפי, לאפיין את הגורמים הכלכליים והחברתיים העיקריים המתואמים עם החלטת מבוגרים אשר חצו את גיל הפרישה להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה הרשמי, ולזהות גורמים שמעודדים או מרתיעים אותם לעבוד לאחר גיל הפרישה, כגון: גורמים כלכליים, בריאותיים, משפחתיים, ועמדותיהם כלפי עבודה בגיל המבוגר.
שיטות: המחקר עושה שימוש בסקר טלפוני בקרב מדגם מייצג של 950 ישראלים שעברו את גיל הפרישה הרשמי – מתוכם חלק המשיכו לעבוד ברצף וחלק פרשו עם הגיעם לגיל הפרישה הרשמי הנהוג בישראל. נערכו ניתוחים סטטיסטיים באמצעות רגרסיות הסתברויות וניתוח משוואות מבניות לניבוי המשך תעסוקה אחרי גיל הפרישה הרשמי ע"י מידע על יכולת כלכלית, מצב בריאותי, עמדות על מקום העבודה ומאפייני הרשת החברתית של האדם המבוגר.
ממצאים: ההסתברות להמשיך לעבוד ברצף אחרי גיל הפרישה גבוהה יותר בקרב יהודים ועצמאים ונמוכה יותר אצל גברים. מצב כלכלי, צורך לתמוך כלכלית בקרוב משפחה ומצב בריאות מהווים גורמים מסבירים להמשך תעסוקה ברצף אחרי גיל הפרישה בהשוואה לפורשים שלא רצו לפרוש מכוח העבודה. לעומת זאת, חשש מריקנות אחרי הפרישה ותחושת רלוונטיות לשוק העבודה מהווים גורמים מסבירים להמשך תעסוקה ברצף אחרי גיל הפרישה בהשוואה לפורשים שביקשו לבצע תהליך פרישה. רלוונטיות כישורים בשוק העבודה, עמדות ורשת חברתית הינם גורמים מתווכים בהסבר לעבודה ברצף אחרי גיל הפרישה.
מסקנות: ממצאים אלה מדגישים את החשיבות באבחנה בין מבוגרים אשר אינם מוסיפים עוד להיות חלק מכוח העבודה עם הגיעם לגיל הפרישה בשל חוסר רצון ובין אלה שהפרישה עבורם בכוח העבודה נעשית ככורח. אנו ממליצים להציג תכניות המעודדות אנשים לדחות פרישה, ולהתאים את תנאי מקום העבודה על מנת לאפשר לאנשים מזדקנים להמשיך ולתרום לכוח העבודה.