אתגרים כלכליים ובריאותיים בוויתור על שירותי בריאות בקרב מבוגרים

מטרות: הימנעות וויתור על שירותי בריאות חיוניים היא אחת מהתופעות מעוררות הדאגה בתחום בריאות האוכלוסייה בשל השפעתה על הידרדרות אפשרית ברמת הבריאות. המחקר בא לזהות את השפעות הגורמים המנבאים – ובמיוחד מצב כלכלי ובריאותי - ביחס לוויתור על שירותי בריאות בקרב האוכלוסייה המבוגרת. בנוסף נבחן הקשר בין מאפיינים מאקרו-כלכליים ומשטר מימון מערכות בריאות במדינות אירופה לבין הנטייה לוותר על שירותי בריאות.

שיטות: המחקר מתבסס על שימוש במאגר הנתונים של סקר הבריאות, הזקנה והפרישה באירופה (SHARE) ב-12 מדינות אירופה (כולל ישראל), ומתייחס לנתונים מהגל הראשון (2004/5) ומהגל השישי בסקר (2015), בהם נחקרו בני 50 ומעלה מ-11 מדינות באירופה ובישראל. נערכו ניתוחים סטטיסטיים באמצעות רגרסיה הסתברותית לניבוי ההסתברות לוותר על שירותי בריאות בפיקוח על מאפיינים דמוגרפיים, כלכליים, בריאותיים ומאקרו-כלכליים.

ממצאים: מהמחקר עולה כי 7.5% מכלל המבוגרים שנחקרו ציינו כי ויתרו על שירותי בריאות במרוצת השנה שחלפה. הסיכוי לוותר על שירותי בריאות נמוך יותר בקרב גברים, מבוגרים יותר, ובעלי השכלה גבוהה יותר. הכנסה גבוהה יותר כמו גם בעלות על ביטוח משלים מקטינים את ההסתברות לוויתור על שירותי בריאות. בפיקוח על מאפיינים כלכליים, הסיכוי לוותר על שירותי בריאות עולה ככל שהערכת מצב הבריאות ומדד הדיכאון של האדם המבוגר חמורים יותר. גידול באחוז ההוצאה הציבורית לבריאות מסך ההוצאה הלאומית לבריאות מקטין את נטיית המבוגרים לוותר על שירותי בריאות, כאשר התמונה ביחס לקשר בין משטר מימון מערכות הבריאות באירופה לבין הנטייה לוותר על שירותי בריאות אינה חד-משמעית.

מסקנות: ויתור על שירותי בריאות היא בעיה נפוצה בקרב מבוגרים. למצב כלכלי נמוך ולמצב בריאות גרוע של הפרט קשר חזק עם הנטייה לוויתור על שירותי בריאות, ממצא המדגיש את אי השוויון במערכת הבריאות. עולה החשש לגידול בפערי בריאות כפונקציה חיובית של המעורבות הציבורית במימון המערכת. ראוי שקובעי מדיניות בריאות יתנו דעתם לצורך להתמודד ולצמצם את אי השוויון בשאלת הוויתור על טיפולים רפואיים.