מודל לחקר אוכלוסיות מודרות בזיקנה

רקע: העליה בתוחלת החיים מובילה לנוכחות מוגברת של אוכלוסיית הזקנים בחברה, יחד עם זאת, הנראות החברתית-ציבורית של אוכלוסייה זו מוגבלת. תופעה זו, מקבלת ביטוי בעל עוצמה רבה כאשר מדובר בקבוצות בזיקנה בעלות אפיונים ייחודיים כגון: אוכלוסיית הלהט"בים המזדקנים, אנשים המזדקנים עם מוגבלויות פיזיות, אינטלקטואליות ונפשיות, קורבנות ופוגעים במערך יחסים מתעלל, מהגרים זקנים ועבריינים מזדקנים.

ההדרה של קבוצות קצה אלו באה לידי ביטוי בבידודן, היעדר השפעה וכוח, קיפוח והשתתפות מעטה בתחומי חיים שונים. כל אלה מונעים מהם מרחב ביטוי אישי, תרבותי וציבורי.

מטרה: לחשוף את סוגיית ההדרה ומשמעותה ביחס לאוכלוסיות קצה בזיקנה.

שיטה: להציע מודל שבוחן את מערך היחסים בתוך ובין קבוצות אלו (intersectionality) ומאפשר ניתוח רב-מימדי בהקשר של יחסי הכוחות שמעצבים את עולם החיים של הזקן. כך לדוגמה: להיות זקנה + אשה + במערך יחסים מתעלל + המשתייכת לקבוצת מיעוט תרבותית + שחיה בעוני.

ממצאים: המודל כולל 3 צירים: ציר אנכי שעוסק בעומק ובעוצמת ההדרה וכולל את הרמה הראשונה של ההבנייה החברתית המדירה של הזיקנה, את הרמה השנייה של שונות נרכשת לאורך השנים שאיננה קשורה לזיקנה ואת הרמה השלישית שקשורה למשתנים המצביים שאינם ניתנים לשינוי (מגדר, מוצא וכד`); הציר האופקי עוסק בהקשר בו מתרחשת ההתנהגות המדירה: פסיכולוגי, חוקי ובריאות פיזית ונפשית; הציר השלישי, האלכסוני, עוסק באוכלוסיית המטרה.

מסקנות: שימוש במודל המחקרי יאפשר הבנה טובה יותר של ההיבטים הייחודיים של אוכלוסיות מודרות בזיקנה. תוך מתן דגשים למרכיבים בין ובתוך (intersectionality) קבוצות מיעוט לקבוצות דומיננטיות; מצבי בריאותי ותפקוד; פגיעות מול עמידות; הזדקנות בקהילה מול הזדקנות בהסדרי מגורים מוסדיים שונים.