ריבוי תרופות בזקנה – האם כורח המציאות?

רקע: העלייה בתוחלת החיים מביאה עימה צורך בשירותי רפואה גריאטריים. הסיבות לפניה לאבחון גריאטרי רבות: מיצוי זכויות, חוות דעת שניה, איזון פסיכוגריאטרי, ירידה בזיכרון, נפילה חוזרת, ירידה תפקודית ו"סדר בתרופות". הרפואה המסורתית נסמכת על טיפול תרופתי. בבירור גריאטרי יש לשקול: האם הטיפול התרופתי הנלקח במשך עשרות שנים לאותן מחלות כרוניות רלוונטי בגיל הזקנה? הייתכן שחלק מהסבל העכשוי בזקנה קשור בטיפול התרופתי הכרוני אותו אנו נוטלים על פני עשרות שנים? יישום ההמלצות הערכה גריאטרית כוללנית בקהילה כולל שינוי תרופתי, בדרך כלל הפסקה חלקית של תרופות או שינוי תמהיל התרופות. האם גישה של טיפול משולב , הכולל תוספת טיפול לא-תרופתי ממקצועות הבריאות מסוגל להפחית את התסמונת הגריאטריות מהן סבל הזקן עם הגיעו להערכה המקיפה, האומנם?

מטרה: למצוא קשר בין סיבת הפניה ותסמונות גריאטריות שאובחנו בהערכה הגריאטרית המקיפה למצבו של הזקן כעבור שנה מבחינת תסמונות גריאטריות כפונקציה של שינוי תרופתי.

שיטה: ניתוח נתונים שנאספו בשנים 2013-2019 עבור 200 מטופלים שעברו הערכה גריאטרית מקיפה והערכה חוזרת כעבור שנה. איסוף הנתונים מתבצע רנדומאלית לאחר הערכה כוללנית וכולל מעקב אחר מספר תרופות, ניטלות המלצות לשינוי תרופתי ותסמונות גריאטריות.

מסקנות והשלכות: לאוכלוסיית הגיל השלישי והרביעי צורך גדל בשירותים חדשניים על מנת להמשיך ולגור בקהילה. הזקן זקוק לחיזוק בדמות תוספת שירותים על אלו הניתנים ברפואה הציבורית על מנת לשפר ולתחזק את מצבו הפיזי, המנטאלי והקוגניטיבי. שינוי תרופתי בנבדקים שאובחנו בקהילה במסגרת פרטית ומעקב תרופתי לאורך זמן הם בסיס לשינוי הנחוץ לפונים לאבחון גריאטרי. בחינה מחודשת של פעילות המחלות הכרוניות אל מול הטיפול התרופתי הכרוני הניתן בזקנה עשוי להשפיע על איכות החיים וטשטוש עד הכחדת התסמונות הגריאטריות ,שאובחנו בהערכה המקיפה. ניטור תופעות לוואי ושלילת תסמונת גמילה הם חלק מרכזי במעקב אחר הזקנים ויש לשלבו כחלק מהשגחה גריאטרית מנוהלת בקהילה.