לדבר על הסוף בגלוי - הצעה לשינוי תפיסה כולל כלפי זקנה, מוות וחולי בחברה הישראלית

רצונו של אדם כבודו

הרצאה זו נועדה לסייע בהעלאת המודעות לסוף החיים בקרב מטופלים ובני משפחתם, באמצעות שיח פתוח ונבון בין אנשי המקצוע למטופל ולכלל הקהילה הסובבת אותו .

הגישה הטיפולית הנהוגה כיום בישראל כלפי מי שהגיעו לגיל שיבה בכלל, ובפרט זקנים החולים במחלות כרוניות ו/או חשוכות מרפא, היא להתייחס אל אלו כאילו הם יחיו לנצח, תוך התעלמות של המערכות מסיום החיים המתקרב, בין אם הא מתקרב בצעדי ענק או בצעדים מדודים.

מערכת הבריאות ממשיכה לשלוח את הקשיש לבדיקות ואשפוזים, ומסבה סבל גדול לחולה ולבני משפחתו, תוך העמסה על מערכת הבריאות. אף גורם רשמי אינו פונה ישירות אל הזקן ומדבר איתו על סוף החיים המתקרב.

הרצאה זו נולדה מתוך הבנה כי קיים צורך מהותי בשינוי בגישה אל הזקנה בישראל – שינוי מן השורש.

בהרצאה יוצגו השיטות המוצעות ליצירת השינויים הנדרשים בעולם הרפואה הישראלי במטרה לבצע התאמות לצרכי הזקן ורצונותיו במאה ה-21, ובכלל זה:

• העדפת המונח `סוף חיים מתקרב` כחלופה ל- `חולה נוטה למות`, וקביעת הקריטריונים
• הגדרת כללי השיח עם המטופל והמשפחה אודות סיום החיים, והבנת רצונותיו
• הדרכת הצוותים הטיפוליים הרפואיים, הסיעודיים והסוציאליים, ליצירת מומחים לתחום זה המכווינים את יתר הצוותים ואת המשפחות
• הפיכת טופס ההנחיות המקדימות לטופס חובה בכל מסגרת רפואית כדי לפתוח בשיח על אפשרויות בסוף החיים. ועוד.

כמו כן יוצג נייר העמדה פורץ הדרך של הר"י בעניין הטיפול בחולים חשוכי מרפא מאוקטובר 2019.

המחשה מהשטח / התבססות על מחקרי צפייה

כלל התכנים המועברים בהרצאה מתבססים על מחקרי צפייה שערכתי על עשרות מטופלים במצבי סוף חיים שונים, בני משפחותיהם וצוותי טיפול, לאורך 5 השנים האחרונות. בהתאם, בהרצאה אציג מצבי אמת מגוונים של סבל מיותר ומתמשך של מטופלים בבית ובמוסדות, ומצבי חוסר אונים מול צוותי הטיפול, בעיקר בשיח אודות סיום החיים המתקרב. אעמוד על חוסר המודעות של אנשי טיפול רבים באשר לתפקידם המרכזי מול הקשיש ובני משפחתו במצבים אלו ובצידם היעדר הכלים והיכולות להשיב כראוי.