תסמונת השבריריות, תפקוד יומיומי והשתתפות בקרב זקנים הגרים בקהילה

מבוא: תסמונת השבריריות בקרב זקנים מעידה על צמצום רזרבות במערכות גוף חיוניות ומועדות מוגברת לתוצאות שליליות כגון אשפוזים, הידרדרות תפקודית ותמותה. למרות מחקר מקיף בנושא ופיתוח כלים שונים להערכת השבריריות, הקשר בינה לבין תפקוד והשתתפות בעיסוקים משמעותיים כמעט שלא נחקר.

מטרות המחקר: לבדוק את שיעור הלוקים בשבריריות בקרב זקנים המתגוררים בקהילה, ולהשוות את רמת העצמאות בתפקוד והשתתפות בעיסוקים בין זקנים ללא ועם שבריריות.

שיטה: מחקר תצפיתי-חתך בשני שלבים בקרב בני 75+, מבוטחי מכבי. בשלב ראשון נערך סקר טלפוני בקרב 1571 איש באמצעות Vulnerable Elder Survey-13 (כלי לסינון שבריריות) ובשלב השני נערך ראיון פנים-מול-פנים עם 121 זקנים שנכללו בשלב הראשון, באמצעות PRISMA-7 (כלי לזיהוי שבריריות) וכלים להערכת העצמאות בתפקודי היום יום הבסיסיים, האינסטרומנטליים והשתתפות בעיסוקים.

ממצאים: שלב -1: הגיל ממוצע היה 80 (סטיית תקן 4.5) שנים, 50% גברים. תסמונת השבריריות נמצאה בקרב 39.2% (n=616) מהזקנים. עצמאות בתפקודי יום יום והשתתפות של הזקנים השבריריים הייתה נמוכה יותר באופן מובהק סטטיסטי בהשוואה לזקנים ללא תסמונת השבריריות (p<.001). 57% מהזקנים השבריריים מקבלים עזרה במסגרת חוק סיעוד, בהשוואה ל-6% מהלא שבריריים, עובדה המלמדת על קושי בתפקוד. 44% מהזקנים השבריריים דיווחו על לפחות נפילה אחת בחצי שנה האחרונה, בהשוואה ל-16% מהזקנים הלא שבריריים.

שלב-2: הגיל הממוצע 79.5 (סטיית תקן 3.1) שנים, 50.9% גברים. תסמונת השבריריות נמצאה בקרב 32% מהזקנים. ושיעור העצמאיים בתפקוד ובהשתתפות בקרבם, הייתה נמוכה יותר מאשר בקרב הזקנים ללא תסמונת השבריריות (p<.001).

מסקנות: משימוש בשני כלים להערכת לשבריריות עולה כי שיעורה בקרב בני 75+ בישראל הוא 32-39%, בדומה לממצאים ממדינות אחרות. שבריריות נמצאה קשורה לקשיים בתפקוד ולהשתתפות בפעילויות משמעותיות בחיי היומיום. לכן, חשוב להעלות למודעות לגבי תסמונת זו ולאתר אנשים עם שברירות בשלבים המוקדמים, להפנותם להערכה גריאטרית כוללנית ולעודד שמירה של אורח חיים פעיל ועצמאי. במחקרי המשך חשוב לחקור אם צמצום בפעילות משמעותיות של הזקנים אי יציאה מהבית לעריכת קניות, ביקור אצל חברים או איסוף נכדים מהגן מוביל להתדרדרות נוספת.