מטרתו המרכזית של מחקר זה הייתה לבדוק מהי התרומה הייחודית של שימוש בבובת תיאטרון על יצירת תקשורת ראשונית בין ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה לבין מבוגר אותו פגשו לראשונה. זהו מחקר אקספלורטיבי באמצעותו ביקשנו לחקור תופעה חדשה שאין לגביה ידע רב בספרות המקצועית. במחקר התבססנו על הידע התיאורטי והאמפירי הקיים בתחום התקשורת אצל ילדים המאובחנים בספקטרום האוטיסטי (Baron-Cohen, Leslie, & Frith, 1985; Frith, 1989; Happé, 1993; Tzuriel & Groman, 2017), ועל הידע העולה מממצאי מחקרים המצביע על השפעתן הייחודית של בובות תיאטרון ככלי תיווך לצרכים קליניים ותקשורתיים אצל ילדים בגיל הרך (רמר, 2012 Remer, & Tzuriel, 2015;;Butler, Guterman, & Rudes, 2009 ;Epstein, Stevens, McKeever, Baruchel, & Jones , 2008). במחקר השתתפו 11 ילדים בגילאי 4-6.5 שנים, המאובחנים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. במסגרת המחקר התקיים ראיון חצי מובנה עם כל אחד מהילדים. בראיון שולבה בובת תיאטרון, שהופעלה על ידי מבוגר אותו פגשו הילדים לראשונה. הראיון התבסס על שאלון שפותח לצורך מחקר זה. חלק מהראיונות התקיימו בבית הילד ובנוכחות אחד ההורים וחלקם התקיימו בגן, בנוכחות הגננת. ההתייחסות למידת ההיענות של הילדים ולתכנים שעלו נערכה על ידי ניתוח הראיונות ועל ידי תשאול הורי הילדים או הגננות אשר נכחו בראיון. ממצאי המחקר מצביעים על היענות גבוהה מצד הילדים. היענות זו באה לידי ביטוי בדיאלוג שקיימו הילדים עם הבובה, בשיתוף בעולמם הפנימי ובתחומי עניין אינדיבידואליים אותם חלקו עימה. הילדים שאלו שאלות את הבובה ויזמו באופן עצמאי נושאי שיחה עם הבובה. בעת הריאיון עלו ביטויי צחוק מצד הילדים, הם הביעו עניין בבובה לגבי העדפותיה ולגבי תחומי העניין שלה. כמו כן, הילדים ביטאו רצון להמשיך ולהיפגש עימה בעתיד. ממצאי המחקר מעידים על התועלת הטמונה בשימוש בבובות התיאטרון ככלי תיווך יעיל ליצירת תקשורת עם ילדים המאובחנים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. בשל הקושי ליצור תקשורת בינאישית ושיח עם ילדים על הרצף האוטיסטי, לממצאים אלה משמעות מעשית הן להורים והן למטפלים.