השפעות הלינה המשותפת בקיבוצים על אינטליגנציה רגשית ודפוסי התקשרות בקרב מבוגרים וזקנים

מטרות: מחקרי עבר רבים ניסו לבחון מאפיינים פסיכולוגיים שונים של בני החינוך הקיבוצי, וחלקם הצביעו על קשיים מתונים של בני קיבוץ צעירים באינטימיות ובהבעה רגשית. קשיים אלו הוסברו לרוב כקשורים בשיעור גבוה של דפוסי התקשרות בלתי-בטוחים שנמצאו בקרב בני קיבוץ צעירים, ובאקולוגיה חברתית תובענית המעודדת דפוסים הגנתיים של הימנעות מתונה מקירבה. האלמנטים הרגשיים הללו שנבחנו בעבר עבור בני קיבוץ, מתאימים למחקר שהתפתח בתחום האינטליגנציה הרגשית (א"ר). מחקר זה, ובייחוד המחקר אודות א"ר כתכונת אישיות (Trait EI), מנסה לכמת ולמדוד את היכולת לזהות, להעריך, לווסת ולבטא רגשות.

המחקר הנוכחי מנסה לבחון האם קשיים באינטימיות ובא"ר מאפיינים בני קיבוץ בבגרותם ובזקנתם. השערת המחקר היא שקשיים כאלו אכן יתגלו בקרב בני קיבוץ, באורח מתון.

שיטות: מדדנו את הנטייה לקירבה ואת הא"ר (כתכונה) בקרב 1185 משתתפים בני 30-79, מהם 735 בני קיבוץ שגדלו בלינה משותפת, ו-450 משתתפים שאינם בני קיבוץ. המשתתפים במחקר מילאו שאלוני דיווח עצמי, ובהם שאלון SSEIT למדידת א"ר כתכונה, שאלון AAS למדידת מאפייני ההתקשרות בבגרות, ושאלון RSE למדידת דימוי עצמי.

תוצאות: נמצאה הנמכה מובהקת, אך קטנה מאוד, ברמת הא"ר ובמידת הקירבה של בני קיבוץ, ביחס לאוכלוסייה לא-קיבוצית. ניתוח המשך מעמיק יותר של ממצאי המחקר מראה כי מרבית בני הקיבוץ מדווחים על קירבה וא"ר דומים לאלו של אוכלוסייה שאינה קיבוצית, וכי קבוצת רוב זו גם מאופיינת בדיווח על דימוי עצמי ואיכות התקשרות ממוצעים ומעלה. עם זאת, בקרב בני קיבוץ בעלי דימוי עצמי ואיכות התקשרות נמוכים מאוד נמצאו א"ר וקירבה נמוכים משמעותית בהשוואה לבני עיר, בעלי דימוי עצמי ואיכות התקשרות נמוכים מאוד. כל בני הקיבוץ העידו על עצמם כעל בעלי תקשורת בלתי-וורבלית נמוכה ביחס לאוכלוסייה לא-קיבוצית.

מסקנות: ישנם כמה ערוצי השפעה אפשריים של החינוך הקיבוצי על אישיותם של בני הקיבוץ.