"אני חושבת שאתה חושב ש..." על שעבוד בשפה ושעבוד בחשיבה- יכולות תלויות או נפרדות זו מזו?

מחקר זה עוסק בשאלת יסוד בקשר שבין שפה ומחשבה: האם ישנה תלות בין היכולת לייצג מצבי שעבוד בחשיבה (יכולת תיאוריית המיינד, תום-היכולת לייצג מצב מנטלי של אחר) לבין היכולת ליצור ולהבין מבני שעבוד תחביריים המבטאים מצבים אלו ("דנה חשבה שהעולם שטוח"). מחקרי אורך התפתחותיים טענו שרכישת שעבוד תחבירי היא תנאי להצלחה במטלת `אמונה מוטעית`. (De Villiers & Pyers,2002).

מטרת מחקר היתה לבחון את הקשר בין שתי היכולות: האם שעבוד בשפה הוא תנאי לייצוג מצבי תום מורכבים או ששתי היכולות עצמאיות זו מזו? באמצעות בחינת ליקויים סלקטיביים באפזיה.

במחקר השתתפו שמונה נבדקים לאחר אירוע מוחי. ארבעה עם אפזיה אגרמטית וארבעה עם ליקוי בתום. לכל נבדק הועברה סוללה תחבירית (מבדקי שיפוט, הבנה והפקה של משפטים משועבדים) וסוללת תום (Balaban, Friedmann & Ziv, 2016).

הממצאים הראו דיסוציאציה כפולה בין יכולת שעבוד בשפה ובחשיבה, אנשים עם ליקוי בתום הצליחו לשפוט (94% הצלחה), להבין (98%) ולהפיק (100%) משפטים משועבדים, אך לא הצליחו לייצג מטלות תום מסדר שני (36%).

לעומת זאת, אנשים עם אפזיה אגרמטית הצליחו לייצג מצבים מנטלים מסדר שני (90%), אך הם הציגו ליקוי משמעותי ביכולת לשפוט (55%), להבין (52%) ולהפיק (28%) מבנים של שעבוד תחבירי.

הדיסוציאציה הכפולה שנמצאה מורה שיכולת השעבוד בשפה ובחשיבה אינן תלויות זו בזו. בנוסף, ממצאי המחקר יכולים לשפוך אור על הקשר בין שפה וחשיבה. פילוסופים כמו קאנט ודיוידסון טענו כי אדם המאבד את יכולת השפה אינו יכול לשמור על יכולת המחשבה. אם אנשים אכן יאמינו לכך שאנשים עם אפזיה אינם יכולים לחשוב, הם לא יאמינו בכשירות של אנשים אלו לתקשר עם העולם. יצירת שיח עם אלו שאיבדו את שפתם תיתפס כלא רלוונטית. הממצאים במחקרנו מראים שאפשר לאבד את היכולת לדבר על משהו, אבל עדיין לחשוב עליו ולהבין אותו.זוהי ידיעה חשובה עבור אנשים עם אפזיה ובעיקר עבור האנשים הסובבים אותם שעשויים להעריך הערכת חסר של היכולת של אפזים בהשוואה ליכולותיהם האמיתיות.