מטרת המחקר: האדם הדו לשוני עסוק ברציפות בבחירת שפה רלוונטית ובאינהיביציה לשפה השנייה, המתחרה. מחקרים על הגיל השלישי חשפו תופעה שפתית אשר כונתה חזרה, ובה אדם שרכש יותר משפה אחת במהלך חייו חוזר לשפת אמו לעת זקנה. לכן, מטרת המחקר היתה לבחון הבדלים בטעינות הרגשית למילים בשפת האם לעומת מילים בשפה השנייה בקרב זקנים, וכן לבדוק האם ישנה השפעה לגיל בו נרכשה שפת האם.
שיטה: 28 משתתפים, בגילאי 69 עד 87, דו לשוניים דוברי עברית ושפה נוספת, השיבו על שאלון דיווח עצמי של רקע שפתי וביצעו מטלת סטרופ רגשי, הבודקת האטה בשיום צבען של מילים בעלות משמעות רגשית ביחס לזמן זיהוי צבעה של מילה נייטרלית. במטלה הופיעו מילים אמוציונליות (חיוביות, שליליות ונייטרליות) בצבעים שונים (כחול, ירוק, אדום). כל משתתף צפה ב60 מילים (20 חיוביות ,20 שליליות, 20 נייטרליות) בכל שפה, בבלוקים נפרדים.
ממצאים: האפקט למילים הרגשיות לעומת הנייטרליות נמצא גדול יותר בשפת האם לעומת האפקט בשפה השנייה, כך שבשפת האם זמן התגובה היה ארוך יותר למילים רגשיות מזמן התגובה למילים נייטרליות. בנוסף, נמצא כי גיל הרכישה של שפת האם השפיע על עיבוד המילה הרגשית.
מסקנות: מחקר זה הינו הראשון מסוגו שמציע מודל המחבר בין ההידרדרות הקוגניטיבית בזקנה לזיכרונות רגשיים חיובים שנרכשו בתקופת הילדות כהסבר לתופעת החזרה אצל זקנים דו לשוניים. במסגרת המחקר, שוחזרו ממצאים קודמים, המעידים על כך ששפת האם אמוציונלית יותר מהשפה השנייה ובשל כך זמינה יותר לאדם. יתרה מכך, הורחבו הממצאים בכך שנמצא כי לגיל הרכישה השפעה על עוצמת הטעינות הרגשית של שפת האם. ההכרה בכך שמעבר לשימוש בשפה אחת בגיל השלישי עשוי להיות חלק מתהליך טבעי אצל דו לשוניים, מיישבת חלק מהסתירה הקיימת בספרות שמחד מעידה על יתרון דו לשוני שנמשך גם בזקנה ומאידך מדווחת על תופעת החזרה. לסיכום, המחקר הינו בעל משמעויות תיאורטיות להבנת המנגנונים העומדים בבסיס תופעת החזרה, ובאופן כללי להתפתחות השפה לאורך החיים בקרב דו לשוניים.