דיור רב-דורי – האתגר לישראל

בישראל, בדומה לארצות המערב, כ-95% מכלל בני ה-65+, מעדיפים להמשיך ולהתגורר בביתם, בהתאם לתפיסת המגורים הרווחת של Aging in Place. אין לזקנים עניין ב'דיור מוגן', גם אם מפואר, מכמה סיבות: המגורים במקומות אלו יקרים יחסית; הדיור בהם מנוכר חברתית; ובעיקר, סביבת המגורים המודרת חברתית אינה פותרת בעיות מהותיות של בדידות. מחקר של קטש-לוי (2019, שנערך בטכניון, ישראל), מראה כי חסרים בישראל מרחבי חיים ביתיים ועצמאיים המציעים מעטפת תמיכה כוללת ושיוך חברתי מוכוון גיל. הנחת העבודה שלנו היא שהקשיש אמנם מעוניין בחיים נוחים, אך לא פחות מכך מעוניין בגירויים אינטלקטואליים ובסביבה חברתית מגוונת בהיבט בין דורי. אנשים אינם מזדהים בהכרח עם גילם הכרונולוגי, ויש שממשיכים להיות פעילים גם בעשור השמיני לחייהם. האתגר הוא בינלאומי: סינגפור, במידה רבה של חלוציות, החלה בעיצוב ובניית סביבת מגורים אורבנית רב גילית, עתירת שירותי נוחות, הכוללים גם תמיכה אישית ורפואית, לכל צורך. מסכת רחבה ומגוונת של שירותים מאפשרת קיום ברמות שונות של אינטראקציה חברתית, לצד רמת אנונימיות ופרטיות על פי בחירה אישית. סגנון מגורים זה נחל הצלחה רבה בסינגפור (Wu, T., & Chan, A, 2012). כמו גם בערים שונות במערב. מטרת העבודה לבחון לקחים מניסיון דומה שנעשה בזמנו על ידי אש"ל בירושלים, ולהציע פתרון ישראלי לשוק הפרטי, שיענה על הצרכים בהם מדובר וגם יהיה כדאי מבחינה כלכלית.