רקע: "הבית של ורה" הינה מחלקה סיעודית בכפר סבא, המאכלסת 36 דיירים סיעודיים. במסגרת מערך המתנדבים במחלקה, המנוהל ע"י העובדת הסוציאלית בשיתוף עם המנהלת האדמינסטרטיבית והצוות הרב מקצועי, נוצר קשר עם בית הספר לרפואה משלימה "מירב" של האוניברסיטה הפתוחה. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה משמעותית במודעות הציבור לגבי האפשרויות הרבות והמגוונות שקיימות בפנייה לרפואה המשלימה. נמצא כי שליש מהישראלים נעזרים ברפואה המשלימה (כצמן, 2003). בנוסף, נתונים בינלאומיים מעידים כי השימוש ברפואה המשלימה באנגליה, אוסטרליה, צרפת, גרמניה, הולנד, פינלנד וישראל נע בין 25% ל 75% (אזולאי,1998). בכל ענפי הרפואה המשלימה מושם דגש רב על תלונות החולה ועל הקשבה למסר שלו. בנוסף לכך, אחד מהקווים המנחים של הרפואה המשלימה הנו כי, מגע טיפולי לא חייב להכאיב. בפנותו לרופא או למרפא מעניק לו החולה זכות לנגוע בגופו. הרפואה המשלימה מנצלת זאת בדרכים רבות לטובה: עיסוי כפות רגליים, עיסוי בשמן, מגע חם, תומך, נעים ומרגיע גם אם החולה אינו מאמין, כי יש בכך מרפא למחלה כלשהי. הרפואה הקונבנציונלית הפכה את המגע הרפואי עם החולה למכאיב או מטריד (ליבוביץ, 1996; Kelner et al , 2001; Andrews, 2002 ).
הקשר עם בית הספר לרפואה משלימה של האוניברסיטה הפתוחה ומהלך הטיפולים
במהלך השנתיים האחרונות טופלו במחלקה כחמישה עשר דיירים ואיש צוות אחד על ידי סטודנטיות לרפלקסולוגיה מבית הספר "מירב" לרפואה משלימה של האוניברסיטה הפתוחה. הטיפולים נעשו במסגרת סטאז` שנדרשו לבצע כחלק מהמטלות לקבלת התעודה. מדובר בסטודנטיות בעלות רקע קודם ברפואה משלימה, הלומדות לתעודת רפלקסולוג בכיר.
ארבעת הסטודנטיות, שהגיעו למחלקה במסגרת הסטאז`, טיפלו ב 15 דיירים. מדובר ב-12 טיפולים לכל דייר. הטיפולים התקיימו בסביבתו הטבעית של המטופל, בחדרו, במיטתו. כאשר המטופל יכול לבחור לנמנם במהלך הטיפול, להאזין למוסיקה מרגיעה או לשוחח עם הסטודנטית.יוצאת דופן היתה מטופלת אחד בה טיפלה הסטודנטית בפינת הישיבה של המחלקה.אותה דיירת אהבה לשבת בשעת מנוחת הצהריים מחוץ לחדרה.הסטודנטית התאימה את עצמה לרצון הדיירת, לסביבה הנוחה לה בלי לשנות את הרגליה ואין ספק שהנינוחות השפיעה על איכות הטיפול. הסטודנטיות זכו לליווי צמוד של העובדת הסוציאלית, מתחילת ועד סיום הטיפולים: בחירת הדיירים המתאימים/זקוקים לטיפול, החתמתם או החתמת האפוטרופוס על ויתור סודיות והסכמה לקבלת טיפול, מעקב אחר השתלבות ורצונם להמשיך בטיפול. חלק מהמטופלים התנסה בעבר בטיפולי רפואה משלימה, השאר לא התנסו מסיבות של חוסר מודעות לאפשרות ומסיבות כלכליות. הדיירים שטופלו נעו על רצף קוגניטיבי החל מדיירת עם אלצהיימר מתקדם ועד דיירים ברמה קוגנטיבית גבוהה. בני המשפחה הוזמנו להיות נוכחים בטיפול ואף נעשה בכך שימוש, כאשר התגלו קשיים בתקשורת עם המטופל.
דיירים שמורים קוגנטיבית שיכולים להביע דעתם, הביעו שביעות רצון רבה מהטיפול וציפו לפגוש את הסטודנטית ביום הטיפול.דיירת אחת אמרה "זה הזמן שלי,אני מדברת עם המטפלת בשפה שלנו (ספרדית)אני נהנית מביקוריה ומהטיפולים".דייר אחד אמר שמאז שהוא מקבל טיפולים הוא מרגיש הקלה בכאביו וכן שיפור במצב רוחו.
סיכום: במחקרו של Andrews (2002) נמצא כי קיימת שביעות רצון גבוהה בקרב הזקנים מהטיפולים אשר הם מקבלים במסגרת הרפואה המשלימה. מרבית הפעמים דווח כי הטיפולים ברפואה משלימה הקלו על הכאב ושיפרו את התחושה הנפשית של Well Being. ניכר כי עבור הנחקרים הבריאות הפיזית והנפשית היו קשורות זו לזו ובלתי ניתנות להפרדה. הייעוץ שניתן על ידי המטפלים וההזדמנות שניתנה לנחקרים לדבר עם מישהו הייתה חשובה מאוד עבורם במיוחד בתקופה של משבר ושינוי.
טיפולי הרפלקסולוגיה התאימו לאוכלוסיית הדיירים של המחלקה בעיקר בגלל המגע, ההתייחסות האישית למטופל, לזמן הטיפול יחד, המגע המלטף והשימוש בשמנים. צריך לזכור שלאנשים המרותקים לכסא גלגלים אין כמעט מגע של הרגליים בקרקע. אין ספק שהטיפולים תרמו לרווחת הדיירים ולשיפור איכות החיים שלהם במחלקה בשל תשומת הלב האישית, החיוך, השיחה עם המטפל תוך כדי והטיפול במגע. אך חשוב לזכור שטיפול זה לא מתאים לכל אחד, מכיוון שלא כל אחד אוהב מגע. ההתנסות בטיפול באוכלוסית הקשישים הסיעודיים כפי אמרה אחת הסטודנטיות פתחה לה צוהר לעולם חדש.
ההתנסות היתה חיובית ומעצימה.הסטודנטיות הפכו להיות לסוכנות שינוי על ידי הפצת החוויה החיובית בקרב מעגל הסטודנטים והנהלת בית הספר.נוצר מצב של חבר מביא חבר.שהינו מצב שבו שני הצדדים נשכרים, הן הסטודנטים והן אוכלוסיית הקשישים הסיעודיים. ואולי על ידי כך מחלקות סיעודיות נוספות יהנו מהתנסות זו. אנו מקווים שבשנים הבאות מערך הטיפולים יורחב גם לטיפולים אחרים בתחום הרפואה המשלימה, טיפולים המותאמים למאפייני וצרכי אוכלוסיה סיעודית ונמשיך את שיתוף הפעולה המבורך עם בית הספר לרפואה משלימה "מירב" של האוניבסיטה הפתוחה למען רווחת הקשישים הסיעודיים.