פני זקנה כפני שכינה - התפתחות הליווי הרוחני בישראל ועתידו
הליווי הרוחני הוא תחום מקצועי חדש שהובא מארצות הברית לשיראל. ד"ר רומבולד מגדיר את הליווי הרוחני כגישה טיפולית הוליסטית המעמידה את האדם במרכז ומשלימה את הטיפולים שמספקים תחומי טיפול אחרים, מתוך תשומת לב מיוחדת לממד הרוחני. הליווי הרוחני מתמקד בהחלמה (Healing), הנחיה, חיזוק, שחרור והעצמה של אנשים בכל מצב שהם נמצאים בו". בעשור האחרון, הליווי הרוחני התחיל להשתלב בטיפול בניתן בעשרות מסגרות שונות המשרתות את אוכלוסיית הקשישים בישראל: מוסדות שיקום גריארטים, בתי אבות, דיורים מוגנים, מרכזי יום ועוד. נזכיר את הנעשה בשטח ונבחן מה ניתן ללמוד מן היוזמות השונות בפותחו במוסדות. נתמקד במיוחד במיזמים בשלוש מסגרות: בית החולים הגריאטרי "בית רבקה", כפר הגמלאים "משען - נווה אפעל" והדיור המוגן "הוד ירושלים". בשנות השישים, השל תיאר את "המחלות הרוחניות" שבגיל הזקנה: תחושת היותך חסר תועלת ודחוי בידי המשפחה והחברה, תחושת הריקנות הפנימית, הבדידות וחרדת הזמן. נבחן יחד את גישתו נתהה מה הם הצרכים הרוחניים היחודיים של אוכלוסיית הגיל השלישי והרביעי בישראל ואיזה מענה ניתו להם במסגרות הקיימות. פראנקל מתאר את האדם "בהיותו ממוקד סביב הגרעין הרוחני, האישי, הקיומי, האדם אינו רק ישות אינדיווידואלית אלא גם אינטגרטיבית. המוקד הרוחני לבדו הוא המבטיח ומהווה את האחרות והשלמות באדם. שלמות פירושה אינטרגרציה של ההבטים הגופני, הנפשי והרוחני ורק שלמות משולשת זו היא העושה את האדם שלם". האם המסגרות הגריאטריות מתייחסות לאדם כשלמות והאם בכוחו של הליווי הרוחני להביא בשורה חדשה לעולם הגריאטריה בישראל?
Powered by Eventact EMS