רוב המלכ"רים, העמותות והארגוני חסד הבנויים לעזור לזולת מתמקדים על חולים, נכים, מוגבלים ובעלי צרכים מיוחדים. גם ארגון יד שרה שהוקם לפני 45 שנה שם את הדגש על הקלת גורלו של הנצרך בהתחלה ע"י השאלת ציוד חיוני ואח"כ ע"י תוכניות מגוונות ויצירתיות לאפשר לאדם להישאר בביתו בכל מצב.
בזמן שצרכיו של בני משפחתו המטפלים באופן טבעי באוכלוסיית היעד של הארגונים בעצם היו בעלי צרכים מיוחדים רבים בעצמם – רגשית, כלכלית ופיזית כי עליהם נפל עול הטיפול, הדאגה, התכנון, התיאום והלחץ המתלווה לאלה שנקראים "הרשת הבלתי פורמלית"
נכון הקימו קבוצות תמיכה ויעוץ פרטני לבני משפחה, אם עבור בני זוג ואם עבור ילדים בוגרים וראו את המשפחות כשותפים בכל שלב אך לשים את הדגש על המטפלים המשפחתיים דרש SWITCH באוריינטציה למרות שכל הספרות המקצועית מלאה הידע 1) הפגיעות של בני המשפחה בSTRESS –למחלות, לדיכאון, ליאוש ולאלימות ו 2) מצבו של המוגבל או החולה מושפע ישירות ממצבם של המטפלים בו לתווך קצר ובעיקר בתווך ארוך.
לכן לקראה שנה ה45 שלו, יד שרה החליט להפוך את הגלגל ולהתחיל להגיש את מוקד הטיפול גם על בני המשפחה המסורים, הנקראים באנגלית THE UNSUNG HEROS כי הם הגיבורים האמתיים. התוכניות "תמיכה בתומכים" לוקחים כיוונים רבים: מתנדבים לומדים להקשיב ולעודד המשפחה ולא רק את הנתמך, קבוצות תמיכה שונים, לילדים ולבני זוג לחוד,מאפשרים וונטלציה מלאה למטפל המשפחתי, לשתף במה שעובר עליו ולקבל חיזוקים מהעמיתים. יעוץ משפטי ,ליווי אישי ע"י איש מקצוע, מרכז מידע על זכויות ושירותים קהילתיים, ועוד ועוד מיקלים על המטפלים ונותנים להם כלים להתמודד.
לפעמים לא דרוש יותר ממפגש חברתי מחוץ לחדר חולים, כמו מועדון "פסק זמן" שמאפשר לנשים אשר מטפלים בבעלים חולים לאורך 5 אפילו10 שנים להתאוורר ולהיות בצפתה עם נשים כמוהם כבר מספיק. המדיניות החדש לא מזניח את אוכלוסיה המסורתית של יד שרה אלא מחזק אותה כי מטפל רגוע, נתמך ובעל סבלנות מחודש מוסיף לערך החיים של שניהם.