השורש הפועלי – מגילאי ילדות מוקדמת ועד מאוחרת

בדומה לשפות שמיות אחרות, גם בעברית נחשב השורש לאחד הרכיבים המורפו-לקסיקליים החשובים ביותר, ולכן גם הנחקרים ביותר, בשפה הכתובה, בקריאה ובכתיבה. עם זאת, חסר מידע עקבי ושיטתי אודות אופן התפתחותו ותפוצתו של השורש העברי, מעבר לשלבי ההתפתחות השפתית המוקדמת בגילאי ינקות ובגילאי הגן המוקדמים. המחקר הנוכחי מציג ניתוח של קורפוס חדש ומקיף, המבוסס על תמלול 40 מקבצי שיחות בין עמיתים בקרב שלשות ילדים דוברי עברית ילידית בשמונה שכבות גיל רציפות (גילאי 4-12 שנים), הכוללות את כל שנות בית-הספר היסודי ושנות הגן המקדימות אותו (סך הכל 120 ילדים). כלל 14,883 תמניות הפעלים שהופיעו בקורפוס מופו, ושורשיהם זוהו, קודדו ונותחו כדי לאפיין את התפתחות הפועל, ובפרט השורש הפועלי, בטווח גילאים אלו.

ממצאי המחקר העידו, בין היתר, כי מספר תבניות השורשים הפועליים עלה הדרגתית עם עליית הגיל, בפרט בשנים הראשונות של בית-הספר היסודי, ככל הנראה גם בשל השפעת החשיפה לשפה הכתובה על עושר השפה הדבורה. מנגד, התמנית הממוצעת לשורש היתה נמוכה יותר בקרב שכבת הגיל הגבוהה במחקרנו, כיתה ו`, ממצא המעיד על נטיה להשתמש בשורשים נדירים (בעלי שכיחות תמנית נמוכה) בשכבת גיל זו. עשרת השורשים הפועליים הנפוצים ביותר בקורפוס כולו היו שורשים עלולים (מחציתם בעלי משמעות דקדוקית), ואיגדו קרוב ל-50% מתמניות הפעלים בקורפוס כולו. מנגד, בהיבט של שכיחות תבנית, עיקר שורשי התפוצה היו שורשים שלמים, לכל אורך שכבות הגיל. בהרצאה תידונה ההשלכות של ממצאים אלו, בהקשר להתפתחות הלקסיקלית בכלל, והתפתחות השורש הפועלי בפרט, הן בהיבט המחקרי והן בהיבט הקליני-טיפולי.