רואים רחוק רואים שקוף: דימויי זקנה והזדקנות בסדרות מקור ישראליות בשנות האלפיים

הצעה זו מבקשת לשלב שלושה תחומי ידע: גרונטולוגיה, מגדר ותקשורת במטרה להרחיב מחקר שעוסק החל משלהי המאה הקודמת בייצוגים ודימויים מגדריים בתכנים תקשורתיים פופולאריים בישראל. בעוד שמחקרים אלה התמקדו לרוב בייצוגים ודימויים של נשים, אנו מציעות להרחיב את העניין המתעורר בדימוי התקשורתי של גברים בישראל. זאת ועוד, בהמשך להתבוננות המחקרית שכללה עד כה בעיקר ניסיונות לקשור בין מגדר לאתניות, דתיות ומעמד, אנו מבקשות להוסיף ממד שטרם זכה לנראות מספקת, `הגיל`. חשיבותו של ממד זה נובעת מכך שהוא מנת חלקם של כל מי שחיים ומתבגרים כיום בתרבויות מערביות המקדשות נעורים, ואף יותר מכך בקרב מי שבצעירותם תרמו ליצירת אתוס הנעורים בתרבות הישראלית המתחדשת וסימלו את המחר. לאור בחנו את טיב הייצוג, כמותו, טיבו ומערכת יחסי הכוח שבין המיוצגים, שמקבלים דמויות גבריות ונשיות בנות הגיל הרביעי (דור תש"ח )ובנות הגיל השלישי (הבייבי בומרס) בסדרות מקור עכשוויות, במטרה ללמוד על תפיסות מגדריות בזקנה במציאות הישראלית בתחילת האלף השלישי.

מהתבוננות בסדרות ששודרו בתקופה זו נבחרו סדרות דרמה שעלילתן מתייחסת לאתגרי ההזדקנות בתרבות הישראלית המשתנה (כמו למשל, `נבלות` ו`חסמבה דור 3`) ודמויות זקנות תפקיד מרכזי.

נקודת המוצא לניתוח הסדרות הינה שהן מגדר הן זקנה הם תוצרים חברתיים-תרבותיים ביניהם מתקיים מתח . במקרה של התרבות הישראלית מדובר במתח חריף נוכח סגידת הציונות בראשיתה לגבריות ולנעורים תוך דחייה של נשיות וזקנה אשר הפכו למודל שלילי וסימלו את העבר הגלותי ממנו ביקשה הציונות להתנער. ניתוח הדימוי התקשורתי של גברים ונשים בני הגיל השלישי והרביעי אפשר לבחון איזה ביטוי מקבל מתח זה במציאות הישראלית כיום, נוכח העלייה בשיעור האוכלוסייה הזקנה מחד, ושינויים שעוברים על הגבריות והנשיות הישראלית מאידך.