הזקנים המופלגים, השכבה הדמוגרפית הגדלה בשנים האחרונות בקצב מהיר, מזוהים עם ריבוי פתולוגיות הפוגעות ביכולת התפקוד שלהם ומצמצמות את מעורבותם בחברה ואף עלולה לפגוע בתחושת העצמי שלהם. ההצגה הנוכחית מלמדת על "זקנה אחרת", המאפשרת לזקנים המופלגים להמשיך להיות מעורבים בפעילויות השונות ולא לאבד את זהותם, בדומה לזקנים צעירים יותר. הזקנים בקיבוץ השיתופי-משתנה ממשיכים להיות מעורבים בחברה בדומה לזקנים צעירים יותר. ההסבר טמון בתנאי חיים מאפשרי המשכיות, המסייעים להם להמשיך לגור באותו מקום, לעבוד, להיות בחברה רב גילית ולקחת חלק בפעילויות השונות. ההצגה תתמקד במרכזיות הקונטקסט בו חיים האנשים- שנעדר בשיח על הזקנה המופלגת- המסייע להם להמשיך בהצגה העצמית ומגבלותיו לאורך זמן. המחקר מתמקד בקיבוץ אחד כחקר אירוע ובוחן את תפיסת הזהות של הזקנים המופלגים (80+), באמצעות סיפורי חיים ותצפיות בשני יחידות דוריות (חברי העלייה החמישית ועליית הנוער). זהו מחקר אורך שנערך בשני שלבים (2000-1998; 2008-2006), המלווה את החברים שנותרו בחיים בשלב ב` עד סוף חייהם.