המיזם להפחתת תחושת הבדידות בקרב זקנים

מטרת העבודה: תחושת בדידות תתעורר כאשר ישנו פער בין כמיהה לקשר לבין מחסור בקשר. הפער יכול להתבטא בשלושה ממדים; כמות הקשרים שאדם היה רוצה שיהיו לו, תדירות של המגעים החברתיים ורמת העומק, הקירבה והאינטימיות בקשרים.

בדידות פוגעת בבריאות הפיזית, ברווחה הנפשית ובאיכות החיים. בישראל 29% מבני ה 65+ חשים בדידות לעיתים קרובות או לפעמים, בהשוואה ל 19% בקרב האוכלוסייה הצעירה יותר (הסקר החברתי 2018).

שיטות העבודה: המוסד לביטוח לאומי, הג'וינט ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ייסדו יחד את המיזם להפגת בדידות. המטרה הייתה להפעיל תכניות חדשות בכדי לחלץ מהן פרקטיקות ועקרונות עבודה. כצעד ראשון פורסם קול-קורא להצעת תכניות לאתגר הבדידות בזקנה. התקבלו מהשטח הצעות מ 114 ארגונים, מתוכם אושרו תכניות של 13 ארגונים. במיזם הופעלו 23 תכניות, אשר סווגו בהמשך לשבע פרקטיקות שונות. המיזם פעל במשך שנתיים, השתתפו 1,300 זקנים שאותרו כחשים בדידות.

ממצאים: מהניסיון שנצבר בניהול המיזם עולים כמה ממצאים עיקריים:

רוב התוכניות שפותחו על ידי השטח היו תכניות לפעילות קבוצתית.

רוב המשתתפים בתוכניות כבר היו פעילים מבחינה חברתית ובכל זאת רובם חשו בדידות.

אנשי המקצוע התקשו לאתר זקנים בודדים והתקשו לדבר עם זקנים על תחושות הבדידות.

בדידות היא תחושה סובייקטיבית ועל כן אין דרך אחת לחבר בין אנשים. תכניות שונות במיזם הצליחו להפחית בדידות בדרכים שונות עבור אנשים עם צרכים שונים.

מסקנות: חשוב לאתר זקנים בודדים, גם כאלה שלא משתתפים בפעילות חברתית.

לא מספיק לקחת חלק בפעילות חברתית בכדי להפחית תחושות בדידות. לפיכך, מומלץ שתוכניות להפחתת בדידות יופעלו לפי עקרונות פעולה מסוימים, כגון יצרו תנאים מיטביים להיווצרות קשר משמעותי וישתמשו בכוחה של הקבוצה.

חשוב לפתח מענים ייחודיים עבור מרותקי הבית ולבעלי קשיים רגשיים.

ככל שיגדל היצע ההזדמנויות לקשר חברתי, וככל שיהיה ההיצע מגוּון, כן יגדלו הסיכויים שזקנים הסובלים מבדידות ימצאו מענה מתאים.

הרצאה תעסוק בתיאור המיזם ויינתן דגש על התובנות שנלמדו.