פעילות מרחבית ומעורבות חברתית בקרב הפורשים לגמלאות בכפר הערבי המסורתי

רקע: החברה הערבית בישראל עוברת שינויים רבים הקשורים במודרניזציה, ובעלי השלכות על המשפחה הערבית. במקביל ניכרת עליה בתוחלת החיים ויציאה ממסגרת הבית של הזקנים, כאשר אלו מכירים יותר במעבר בחשיבות הניידות הפיזית בסביבה שמחוץ לביתם ובחשיבות הפעילות וההתחברות עם הסביבה החיצונית. עם זאת, מחקרים ספורים בלבד עסקו עד כה בדפוסי הפעילות של זקנים בחברה הערבית הכפרית המסורתית עם יציאתם לגמלאות.

מטרה: לאפיין את דפוסי הפעילות החוץ- והפנים ביתית בקרב הפורשים לגמלאות המתגוררים בסביבה מסורתית בחברה הערבית במדינת ישראל.

שיטה: המדגם הנו מדגם נוחות שכלל 11 משתתפים מוסלמים, שמתגוררים באזור הצפון . איסוף הנתונים בוצע בשילוב כמה כלים, מכשיר GPS לנתונים מרחביים, יומן פעילות יומית, שאלון נתוני רקע ומאפיינים אישיים.

ממצאים: במחקר השתתפו שלוש נשים והשאר גברים, בגילאי 62 עד 75 כולם נשואים שעבדו בעבר. נמצא שלנשים מרחב ניידות מצומצם המתרכז ברובו בתוך הבית בטיפול בנכדים ובעזרה לילדים. ופעילויות הפנאי כוללות בעיקר תפילה, צפייה בטלוויזיה ועיסוק בעבודות הבית, לא נמצאה פעילות מסוג בילוי עם חברות מחוץ לבית. ולעומתן מרחב הניידות של הגברים רחב יותר, הם נוסעים/הולכים לבקר חברים, מתפללים מחוץ לבית. שעות הפנאי שלהם בתוך הבית כוללות בעיקר צפייה בטלוויזיה, האזנה לרדיו, תפילה, ארוחות בחיק המשפחה וקבלת אורחים.

מסקנות: קיימים הבדלים בין אופי פעילויותיהם של נשים וגברים. הגברים יוצאים עם חברים למקומות רחוקים מהבית, ולעומתם לנשים כמעט ואין קשרי חברות והן אינן יוצאת מהכפר כלל. כמו כן עולה שהנשים שכן יצאו לעבודה, חזרו לאחר גיל פרישה לעבודות הבית המסורתיות, וסביבת המחיה שלהן התרכזה בעיקר במרחב הביתי ובתוך הכפר. אם הן יצאו זה היה למרחב קרוב גיאוגרפית ועיקר היציאה הייתה למילוי חובה משפחת. וגם אז הן לא היו עצמאיות, אלא לוו על ידי הבעל או בן/בת. חשוב לציין כי מדובר בחלק מהמקרים בנשים בעלות רישיון שנהגו לעבודתן באופן עצמאי.