טיפול במטפל: השונה והמיוחד בנתינת תמיכה לעולים המטפלים באדם עם דמנציה

רקע: דמנציה היא מחלה מאתגרת המשפיעה לא רק על החולה אלא גם על משפחתו והסביבה. בארץ אחוז האנשים העולים לארץ בעליה. התמודדות עם התפתחות מחלת הדמנציה קשה עוד יותר עבור עולים (immigrants) אשר אינם מכירים השירותים הקיימים וחסרים כישורי שפה ותרבות לניווט במערכת הבירוקרטית. רוב האנשים יסכימו כי שירותי קלינאות תקשורת צריכים להתקיים בשפת הדיבור של מקבל השירות. במושב זה נרחיב תפיסה זו ונדבר על החשיבות של מסגרת טיפול מבוססת שפה ומותאמת תרבותית למטפלים באנשים עם דמנציה. הנחת היסוד שלנו היא ששירותים לאנשים עם דמנציה ומטפליהם העיקריים צריכים להינתן בשפתם.

שיטה: מלב"ב, עמותה ללא כוונת רווח מטפלת באנשים עם דמנציה ומשפחותיהם קרוב ל 40 שנה. העמותה מפעילה מרכזי יום, טיפול ביתי וקבוצות תמיכה. אנו מאמינים בעבודה עם החוזקות של אנשים עם דמנציה והתאמת הסביבה לצורכיהם. לכן בנוסף לשלושה מרכזי יום הפועלים בשפה העברית אנו מפעילים שלושה מרכזים נוספים באנגלית, רוסית וצרפתית עבור עולים שהגיעו לישראל מארצות הדוברות שפות אלו. כל המרכזים עובדים בשיטת "האדם במרכז" תוך שימת לב מיוחדת לצרכי השפה והתרבות הייחודיים של כל קבוצה. התאמת התמיכה במטפל העיקרי העולה לוקחת בחשבון לא רק את שפת הדיבור שלו/לה אלא גם ענייניים תרבותיים המקשים בטיפול.

תוצאות: בהרצאה זאת עובדת הסוציאלית תחלוק מניסיון של למעלה מעשרים שנה בהפעלת מרכזי יום ותמיכה משפחתית המבוססים על שפה ומותאמים תרבותית. נדון בנושאים העולים מעבודה עם עולים (immigrants) המטפלים באנשים עם דמנציה. חלק מההרצאה תדון במה למדנו משתי קבוצות מיקוד שונות עם מטפלים עיקריים דוברי אנגלית.

מסקנות: עולים (immigrants) חווים עודף נטל בטיפול באנשים עם דמנציה. יש צורך בעוד שירותים קהילתיים המתאימים לצרכיהם המיוחדים. התוכנית הלאומית לדמנציה וגופים ציבוריים אחרים חייבים לתכנן ולהתאים שירותים לצורכיהם המיוחדים לעולים בהתמודדותם עם הטיפול באדם עם דמנציה במדינה חדשה.