פרופיל עיסוקי של קשישים שישה חודשים לאחר שבר בירך והקשר עם תפיסת איכול חיים

מטרה: חקירת החלמה תפקודית בטיפול אישי, IADL, השתתפות במצבי חיים בקרב קשישים עם שבר בירך בעקבות נפילה ,החל משלב השיקום ולאחר שישה חודשים. בנוסף, בדיקת הקשר בין תפקוד בטיפול אישי, IADL, השתתפות במצבי חיים, ותפיסת איכות החיים ביחס לבריאות.

שיטה: מחקר רטרוספקטיבי ופרוספקטיבי הכולל 55 משתתפים בגיל ממוצע 80.82 (5.69), ובעלי ממוצע ציון MMSE 27 (1.91). המשתתפים גויסו למחקר בעת אישפוזם במרכז רפואי גריאטרי "בית רבקה" בזמן שיקומם לאחר שבר בירך. ארבע מדדי תוצאה נבדקו: motor FIM (mFIM) ושאלון IADL נמדדו בארבע נקודות זמן: טרום השבר, בקבלה לשיקום, שחרור משיקום ולאחר שישה חודשים. מבחן מיון כרטיסי פעילות Activity card sort (ACS)הבודק השתתפות בעיסוקים, ושאלון SF-12 לבדיקת תפיסת איכות חיים ביחס לבריאות בוצעו לאחר שישה חודשים בביתם של המשתתפים.

תוצאות: מידת העצמאות טרום השבר בטיפול אישי וניידות, ובתפקודי IADL לא הושגה לאחר שישה חודשים. המשתתפים חזרו להשתתף בממוצע ב 66.8% מסך העיסוקים הקודמים שלהם, כפי שנבדק באמצעות ACS. יחד עם זאת 43.63% מהמשתתפים האריכו את זמן המנוחה, 23.63% מהמשתתפים האריכו את משך הצפייה בטלוויזיה, ו 20% מהמשתתפים עסקו יותר באימון גופני לעומת עיסוקיהם טרום השבר. בנוסף, נמצאו קשרים מובהקים בין יכולת תפקודית, השתתפות בעיסוקים ותפיסת איכות חיים ביחס לבריאות. במודל רגרסיה ליניארית עבור תפיסת איכות חיים פיזית, נמצא כי mFIM מסביר 23.5% מהשונות. עבור תפיסת איכות חיים רגשית, נמצא כי פעילות חברתית-תרבותית הסבירה 22% מהשונות המוסברת.

מסקנה: ירידה ביכולת תפקודית והשתתפות בעיסוקים נמצאה גם לאחר שישה חודשים מהשבר, דבר אשר פוגע בתפיסת איכות חיים. טיפול אישי, ניידות והשתתפות חברתית מסבירים את תפיסת איכות החיים ביחס לבריאות. הממצאים תומכים בהתערבות ריפוי בעיסוק לשיפור עצמאות בטיפול אישי וניידות, ועידוד השתתפות חברתית-תרבותית בקרב קשישים לאחר שבר בצוואר הירך.