תפקוד, תחלואה ואיכות חיים

תחלואה וירידה ביכולת התפקוד עשויות לפגוע באיכות חייו של האדם.העבודה בוחנת את הקשרים בין תחלואה, ירידה תפקודית ואיכות חיים בזיקנה,לפי מודל ICF. מודל זה תופס את תפקודו והשתתפותו של הפרט בחברה כתלוי ביחסי הגומלין שבין שלושה גורמים: מצבו הבריאותי, הסביבה בה הוא חי ומאפייניו האישיים. זאת בניגוד למודל הרפואי הצר, המתמקד בתפקוד כנגזרת של הליקוי האורגני בגוף האדם.

אין כיום מידע רב בנוגע למידת ההשפעה שיש לעצם הירידה התפקודית על איכות החיים. חשיבותו של מידע זה עולה לנוכח הזדקנות האוכלוסייה, כך שעד שנת 2040 צפוי מספרם של בני +65 עם ירידה תפקודית לגדול בכ-80% (על פי תחזית מכון ברוקדייל).

מטרת העבודה: מטרת העבודה היא לבחון את הקשר בין תחלואה שמפריעה לתפקוד ובין היבטים שונים של איכות החיים, בהשוואה לתחלואה שאינה מפריעה לתפקוד.העבודה נעשתה במסגרת תכנון אסטרטגי לג`וינט-אשל.

שיטות: ניתוח משני של נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס על פי מדד Global Activity Limitation Indicator (GALI). המדד משמש להערכת תוחלת החיים הבריאה. אנו השתמשנו בו כדי לבחון הבדלים באיכות החיים בין אנשים שיש להם בעיה בריאותית (תחלואה) שאינה מפריעה לתפקוד לבין אנשים שיש להם בעיה בריאותית שמפריעה להם בתפקוד יום-יומי.

ממצאים: נמצא שבקרב בני +65 ל-36% אין בעיה בריאותית (שנמשכת 6 חודשים ויותר), ל-18% יש בעיה אך היא אינה מפריעה לתפקוד ול-46% יש בעיה בריאותית שמפריעה לתפקוד. בקרב בני +75 ל-56% יש בעיה שמפריעה לתפקוד. מהממצאים עולה כי תחלואה שאינה מלווה בירידה תפקודית, אינהפוגעת בהכרח באיכות החיים. ירידה תפקודית נמצאה מקושרת עם מדדים כגוןתחושת דכאון, בדידות ושביעות רצון מהחיים. הבדלים נוספים נמצאו ביכולת לכסות את הוצאות משק הבית ובשביעות הרצון מתנאי הסביבה.

מסקנות: התמודדות ומניעה של ירידה תפקודית בעקבות תחלואה יכולה לשפר את איכות החיים. חלק מהגורמים המאפשרים חיים עצמאיים למרות הירידה התפקודיתעשויים להיות שינוי והתאמה של גורמי סביבה המקטינים את התלות ומחזירים עצמאות תפקודית.