דפוסי השימוש בלחצן מצוקה, בקרב מנויי קהילות תומכות

מטרת העבודה: מטרת עבודת המחקר לבחון את דפוסי השימוש בלחצן מצוקה כאמצעי המסייע לתפקודו של הזקן תוך ניתוח משתנים נוספים: סוג המגורים (דיור מוגן, בקהילה), מצב מגורים (לבד, לא לבד), ומגדר. תוצאות המחקר תורמות לייעול מתן השירותים למנויי לחצן המצוקה, בהיבטים אירגוניים-ניהוליים של חברות המפעילות מוקדי חירום. בנוסף, התייעלות של כל המערכות המתפעלות את לחצן המצוקה באופן מותאם וסינרגטי יסייע בשימוש אפקטיבי בלחצן וכאינדיקטור לרווחה נפשית הקושר בין דפוס השימוש בלחצן המצוקה לבין מענה ישיר ועקיף לצרכים נפשיים-פסיכולוגיים, המשפיעים על רווחתו הנפשית של האדם הזקן.

השיטה: מחקר זה משתמש בנתוני מנויים של לחצני מצוקה בקהילות התומכות (n=825). נערכה השוואת ממוצעים לצורך בחינת דפוסי השימוש של המנויים הגרים בקהילה (718= (n לבין מנויים הגרים בדיור מוגן(n=143). השערות המחקר נבדקו באמצעות נתונים שהתקבלו ממוקד החירום הארצי במשך 5 שנים, בין השנים 2012-2017. נתוני המנויים שהתקבלו הינם בסיס הנתונים לחקר דפוסי השימוש השונים בלחצן המצוקה. בחקר נתוני הלחיצות על לחצן המצוקה נפתח צוהר לעולם רגשי ופסיכולוגי של המשתמשים. כמות הלחיצות (למעלה מ-125,000 לחיצות שהתקבלו במוקד החירום) הינם נתוני Big-Dataהמחייבים שימוש בכלי ניתוח שונים.

תוצאות: תוצאות המחקר מראות כי אין הבדל גדול בין ממוצעי לחיצות לחצן המצוקה בקרב גברים, בהשוואה לנשים. השערת המחקר ששיערה הבדלים מגדריים בדפוס הלחיצות אם כך, נדחית. בצד זה, קיימים הבדלים בשימוש בלחצן בין מנויים הגרים בקהילה לבין מנויים הגרים בדיור מוגן. כמו כן לא נמצאו הבדלים מובהקים, בניגוד להשערת המחקר, בממוצע הלחיצות בקרב מנויים המתגוררים לבד לבין מנויים הגרים בזוג. בנוסף, אין הבדל מובהק בממוצע הלחיצות על לחצן המצוקה לבין כל אחת מהקבוצות המגדריות: נשים, גברים וזגות.

מסקנות: מסקנות המחקר בעיקרה מופנית לאיוש המוקדים באופן מועיל בעיתויים בהם ממוצע הלחיצות גבוה (לפי; שעה, יום, חודש, חגים, עונות). אימוץ המסקנות יסייע במתן שירות איכותי וזמין למנויים ובכך לשפר את רווחתם הנפשית. בהיבט של מנהלי מוקדי החירום- תוצאות המחקר ויישום המסקנות עשוי להוזיל עלויות כח-אדם באיוש המוקדים או לחילופן לתגבורם בשעות הלחץ.