מטרת העבודה: תוחלת החיים עולה וגורמת לעליה חדה במספר הזקנים החיים, מספרית ויחסית לחלקם באוכלוסייה. העלייה במספר הזקנים מביאה לעליה בנזקקות למטפלים על מנת לגשר בין יכולותיהם הפוחתות וצרכיהם בחיי היום-יום. הנתונים שמציגים מפעילי מוסדות שדייריהם הזקנים זקוקים לעזרה בפעילות היום-יום (ADL) מראים שהביקוש למטפלים ואחיות בסיעוד לזקנים גבוה מההיצע הקיים. שחיקה ותנאי העסקה לא מיטביים של מטפלים ואחיות גורמים לירידה באיכות הטיפול, תסכול, עליה באלימות כלפי מטופלים וירידה בשביעות הרצון של הזקנים המטופלים ובני משפחותיהם.
השיטות הקיימות לניהול כוח האדם במוסדות סיעוד לזקנים מבוססות על סדרת הנחות ותפיסות שלא מוזנות על ידי נתונים בשטח. נתונים על פעילות המטופלים לא נאספים ולא משפיעים על החלטות דרג ההנהלה בבואו לנהל כוח האדם בשטח. היכולת הניהולית להתמודד עם מצוקת כוח האדם מוגבלת ולעיתים אף חסרת אונים. אמצעים טכנולוגים חדשים יכולים לתת מענה למצוקה זו ע"י ניטור נתונים מסביבת הדיירים, ניתוחם וקבלת החלטות ניהוליות מושכלות מבוססות נתונים, בתכנון לטווחים שונים. הניטור מתבצע ע"י חיישנים במיטתו, חדרו ובחללים הציבוריים. הנתונים שאוספים החיישנים מנטרים את פעילות הדייר והצוות בסביבתו ונגישים לרמות הניהול השונות של הארגון.
שיטה: עבודה זו מנתחת נתונים שמספקת מערכת דיגיטלית לניטור סביבתם של זקנים בבית אבות (מערכת AMITY) ותציג תובנות לגבי השימוש בהם, תוך התמקדות בדרכים שנתונים אלה יכולים להיות לעזר להנהלת הארגון.
ממצאים: העבודה בוחנת את נתוני AMITY בשתי סביבות חיים: דיירים הזקוקים למעט עזרה בחיי היום-יום (תשושי גוף) והזקוקים לעזרה רבה בחיי היום-יום (סיעודיים), ומציגה את ההבדלים בנתונים הנאספים בשתי סביבות החיים השונות תוך עמידה על דרכים לניהול יעיל יותר של כוח האדם בתחום הסיעוד מנקודת מבט של הנהלת ארגון בתחום הסיעוד.
מסקנות: העבודה זו מציגה הסתכלות חדשנית שתתרום לאסטרטגיות ניהול מוסדות לסיעוד מעודכנות המבוססות על נתוני אמת ופחות על השערות או אירועים חריגים.