רקע: טיפול בבישול הוא כלי שמתפתח בשנים האחרונות ונמצא בשימוש בטיפולים פרטניים וקבוצתיים במגוון אוכלוסיות, ביניהן אוכלוסיה שיקומית.
האוכלוסיה הגריאטרית מהווה קבוצה מיוחדת בתוך השיקום, אשר בנוסף לפגיעה שהביאה לאשפוז, מתאפיינת לעיתים גם בחסך חושי ומגבלות מוטוריות וקוגניטיביות נלוות.
בריפוי בעיסוק, שימוש בטיפול בבישול כולל התייחסות למרכיבים רגשיים, חברתיים, קוגניטיביים וסנסו- מוטוריים.
בין היתרונות של טיפול בבישול- שיפור מיומנויות מטבח, למידת אסטרטגיות לשימור אנרגיה, יצירת קשרים חברתיים, הפחתת חרדה, הסחת דעת מהמצב הבריאותי ושיפור יכולת ההסתגלות. קיימים מחקרים המעידים על שיפור במרכיבים קוגניטיביים ופסיכוסוציאליים באוכלוסיה הגריאטרית בעקבות טיפול בבישול, הן באופן פרטני והן בקבוצתי. עם זאת ועל אף היתרונות הבולטים של התערבות טיפולית זו, בספרות המקצועית לא נמצאו פרוטוקולים לקבוצות בישול בשיקום הגריאטרי.
מטרת העבודה: גיבוש פרוטוקול מובנה להעברת קבוצות בישול בשיקום הגריאטרי וקביעת מדדים ליעילות ההתערבות.
שיטה: בוצעה הערכת צרכים שכללה סקירה ספרותית, סקר אלקטרוני בקרב מרפאות בעיסוק בשיקום גריאטרי (N=69) וראיונות עם מומחים בתחום.
במקביל הועברה קבוצת בישול במרכז רפואי שיקומי רעות בתל אביב פעם בשבוע ל- 5-7 משתתפים. מאפייני הקבוצה- קבוצת רכבת, לאורך 8 מפגשים שבועיים בני שעה וחצי בהנחיה משותפת של מרפאה בעיסוק ועובדת סוציאלית.
ממצאים: מהסקר האלקטרוני וראיונות עם מומחים עלו יתרונות לשימוש בהתערבות, ביניהם- התייחסות לתפקידים בקבוצה ולשונות תרבותית ושימוש בתוצרים להעצמת המשתתפים. בשטח מתקיימות קבוצות אך הן חסרות פרוטוקול מובנה, דבר שעלול להביא לשחיקה של מטפלים.
מסקנות: קבוצת בישול היא כלי יעיל להתערבות, לא מאיים, מוכר, ומתאים לאוכלוסיה גריאטרית. נמצא צורך בקיום קבוצה לפי תוכנית מובנית לשם הגברת יעילות ההתערבות ומניעת שחיקה של מטפלים. כמו כן יש צורך בהתאמה של כלים למדידת יעילות ההתערבות.
הפרוטוקול שיפותח יכלול מערך של 8 מפגשים מובנים הכוללים פעילות בישולית והתייחסות למרכיבים רגשיים, מוטוריים וקוגניטיביים הקשורים אליה. כמו כן ינתנו דגשים לבטיחות, ציוד נדרש והתייחסות לדילמות אפשריות.
יפותחו כלים למדידה והערכה לפני ואחרי ההתערבות שיעריכו את מידת שביעות הרצון של המשתתפים ואת התרומה של ההתערבות לתהליך השיקומי.