סקר לאומי לדמנציה בישראל לפי נתוני קופות החולים

רקע: דמנציה היא מחלה קשה המאופיינת בהידרדרות הדרגתית של יכולות קוגניטיביות ותפקודיות והשלכות בריאותיות וחברתיות חמורות. שכיחותה צפויה לעלות עם הזדקנות האוכלוסיה בישראל. מידע על שכיחות המחלה, מאפייני המטופלים ושימוש בשירותי בריאות נדרש לתכנון והיערכות, ומהווה אחד מיעדי התכנית הלאומית להתמודדות עם מחלת האלצהיימר ודמנציות אחרות, שמוביל משרד הבריאות.

מטרות: בניית תשתית מידע לאומית אודות דמנציה בישראל.

שיטות: הסקר התבסס על מאגרי המידע הקיימים בארבעת קופות החולים, וכלל את המבוטחים הפעילים בני 45 בסוף 2016 שענו על קריטריוני הכניסה: תיעוד קוד אבחנה של דמנציה (קבועה או בשני ביקורי רופא), או רכישת תרופות לדמנציה. המקרים שויכו לקבוצת אוכלוסייה ורמה חברתית-כלכלית לפי שכונת מגורים. בוצעה הצלבה עם מאגרי מידע רלבנטים.

ממצאים: שיעור הימצאות הדמנציה בבני 65 ומעלה היה 6.4% ועלה עם הגיל מ-1.4% בבני 65-74 עד 22.2% בבני 85 ומעלה. שכיחות הדמנציה בישראל (5.1% בבני 60 ומעלה) הייתה נמוכה מהמדווח מארה"ב (5.7%) ובמערב אירופה (6.8%), בתקנון לגיל. שיעור הדמנציה בנשים היה גבוה פי 1.25 מבגברים, בתקנון לגיל, בגילאי 65+. חולי הדמנציה אותרו במאגרי המידע ב- 36% על סמך אבחנה בלבד, ב-19.3% על סמך רכישת תרופות לדמנציה - ללא תיעוד אבחנה, וב-44.7% לפי שני הקריטריונים. מבין הלוקים בדמנציה 64.1% רכשו תרופה לדמנציה לפחות פעם אחת. שיעור רכישת התרופות היה גבוה יותר ביהודים לעומת ערבים (65.1% לעומת 48.6%) ובמעמד סוציואקונומי גבוה לעומת נמוך (76.7% לעומת 48.6%). מרבית חולי הדמנציה (81.6% ) רכשו אי פעם תרופות כנגד הפרעות התנהגות. שיעור תת-משקל (BMI<23) היה גבוה יותר בחולי דמנציה ביחס לאוכלוסיה הכללית (18% לעומת 12.9%). שיעור האשפוז הכללי בחולי הדמנציה היה כפול מהאוכלוסיה הכללית (34.2% לעומת 16.2%) .

מסקנות: בסקר לאומי זה, המתבסס על מאגרי מידע קיימים בקופות החולים, נמצא שיעור הימצאות נמוך ביחס לפרסומים מארצות אחרות, שעשוי לשקף תת-אבחון של מחלה זו. נמצאו פערים בטיפול תרופתי לדמנציה הקשורים למאפיינים חברתיים, שעשויים לשקף פערי נגישות. שיעור האשפוז בחולי דמנציה גבוה יותר. נתונים אלה חשובים לקביעת מדיניות עתידית בתחום הדמנציה.