צרכים ייחודיים של אוכלוסיית הלהט"ב בגיל השלישי

בישראל חיים כיום כ- 70,000 להט"בים מעל גיל 65. לבני ובנות גיל הזהב הלהט"בים חוויית חיים של סוד והסתרה, מאחר וחיו את רוב חייהם במציאות חוקית וחברתית בה להט"ביות הייתה אסורה על פי חוק ואף נחשבה למחלת נפש.גם כיום קיימים עדיין חלקים נרחבים באוכלוסייהשאינם מקבלים בפתיחות ובכבודאנשים מקהילת הלהט"ב. כתוצאה מכך, בנוסף לקשיים הרגילים המלווים את תהליך ההזדקנות, מתמודדים רבים מהם עם מספר גורמים ייחודייםהמקטינים את סיכוייהם לזקנה בכבוד: עוני, בידוד חברתי, היעדר משפחה תומכת, הימנעות מטיפול רפואי או פנייה לשירותים חברתיים עקב חוסר ידע מופגן של אנשי המקצוע, סטיגמה ובושה, והחשש מהצורך "להיכנס בחזרה לארון" כשנזקקים לעזרה ממסדית. כל אלה משפיעים לרעה גם על בריאותם הפיזית והנפשית.

מחקרים שנערכו בעולם במהלך השנים האחרונות, וכן מחקר שנערך על-ידי מכון ברוקדייל בשיתוף עם אש"ל ג`וינט ועיריית ת"א, בשנת 2018, מראים כי רבים מבני הקהילה הזקנים יצאו מהארון בשנות בגרותם, רק לאחר שהתרחשו שינויים חברתיים וחוקיים שאפשרו פתיחות וקבלה כלפי להט"בים, וכעת בשנות ההזדקנות שלהם, הםחשים שעליהםלחזור לחייהם בארון, בעיקר במפגש מול אנשי טיפול ורפואה, מתוך החשש לאפליה וחוסר קבלה. אפקט החזרה לארון גדול אף יותר כשמדובר במפגש עם מוסדות כבתי אבות, דיור מוגן ומרכזי יום לקשיש, כיוון שהצוותים המטפלים במוסדות אלו לרוב חסרי ידע ורקע בהתמודדות עם הסוגיות הייחודיות הנוגעות לחברי הקהילה הזקנים, כך שאפילו עם נכונות ורגישות אישית, ניתנים לעיתים טיפול ויחס לא ראויים ולא מקצועיים.

פרויקט חדש שנולד בעקבות שיתוף פעולה בין ארגוני הקהילה, עוסק בהעלאת מודעות בקרב נותני שירות בתחומי הבריאות והרווחה, למאפיינים והצרכים הייחודיים של קבוצה זו, ומקדם יצירת מרחב בטוח, נגיש ומכיל עבור זקנים להט"בים הבאים לקבל שירות מאנשי מקצוע אלו.

במקביל לפעילות זו מבוצעת פעילות קהילתית / חברתית בבתים הגאים שבערים הגדולות בארץ (תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר-שבע), המאפשרת לזקנים הלהט"בים להיפגשעם חבריהם במקום בטוח ומכיל, ולחוות תחושה של משפחה מורחבת. בנוסף מתקיימות פעילויות בין-דוריות, המחזקות את תחושת הקהילתיות ומתמודדות גם עם תופעת האייג`יזם הקיים גם בתוך הקהילה הגאה.