מהימנות השיטות השונות לנטילת שתן לתרבית בחשד לזיהום בדרכי השתן בילדים

רקע: זיהום בדרכי שתן (זד"ש) הינו גורם חשוב ויחסית שכיח לתחלואה ברפואת ילדים, אך קיימת מחלוקת על הדרך המיטבית לאבחנתו. כך למשל אין אחדות דעים על השיטה המועדפת לנטילת שתן לתרבית בחשד לזד"ש בילדים לא גמולים.

מטרות: לבדוק מהימנות שיטות הנטילה השונות של תרביות שתן, ולבחון האם ניתן לבסס אבחנה של זד"ש בילדים לא גמולים, בנים ובנות, על סמך תרבית שתן בלתי-חודרנית. המשתנים שנבחרו לאפיין את מהימנות התרביות, הם שיעור הקונטמינציה ושיעור התרביות החיוביות.

שיטות: מחקר פרוספקטיבי תצפיתי. נאספו נתונים קליניים, מעבדתיים ומיקרוביולוגים אודות מטופלים עבורם נשלחו דגימות שתן מהמחלקה לרפואה דחופה ילדים בחשד לזד"ש. נבדקו שיעורי הקונטמינציה ושיעורי התרביות החיוביות בדרכי הנטילה השונות.

תוצאות: מ1507 תרביות שתן שנשלחו בחשד לזד"ש, ב284 (18.8%) התקבלה תרבית חיובית ואילו 52 (3.5%) הוגדרו כקונטמינציה. בבדיקות שנלקחו באמצע זרם (א"ז) בילדים גמולים נמצא שיעור הקונטמינציה של 1.6%, בבדיקות קטטר ובבדיקות שנלקחו בתפיסה נקייה (ת"נ) בילדים שאינם גמולים, נמצא שיעור זהה של 4.9% ובניקור על חיקי 0% (p=0.006). נמצא כי אין הבדל משמעותי בשיעור הקונטמינציה בין דגימות שנלקחו בקטטר לאלו שנלקחו בת"נ בבנות ובבנים בקבוצות הגיל השונות. שיעור התרביות החיוביות שהתקבלו בהינתן חשד קליני גבוה לזד"ש לא נבדל סטטיסטית בין דגימות שנלקחו בקטטר לבין ת"נ.

מסקנות: הדמיון בשיעור הקונטמינציות בין ת"נ לבין קטטר, וכן היכולת האבחנתית של ת"נ כפי שמודגמת בצמיחה משמעותית שמתקבלת ברמת חשד קליני גבוה, מוכיחות כי אין יתרון לביצוע שגרתי של בדיקות חודרניות לצורך תרבית שתן בילדים לא גמולים. אנו מסיקים שבבנות לא גמולות מעל גיל היילוד, במקרים בהם אין דחיפות קלינית, ובדומה לבנים נימולים, ניתן לקחת שתן לתרבית על ידי ת"נ.