מדדים כמותיים של מובנות הדיבור

הכותרת "לקויות צלילי הדיבור" או Speech Sound Disorders (SSD) כוללת מספר רב של הפרעות במערכת צלילי הדיבור, החל מהשיבוש הפשוט של פונמה אחת ועד למובנות ירודה מאוד על רקע אבחנות כמו אפרקסיה. מטרות הטיפול מנוסחות בהתאם לתמונה הקלינית כאשר לעתים המטרה תהיה ברמת המקטע, ולעתים ברמה הפרוזודית. כאשר מדובר על מקטע, מבנה או תהליך ספציפי, ההנחיה לקביעת ולניסוח המטרה האופרטיבית ברורה. כמו כן, ניתן להגדיר את ההתנהגות שתראה את השגת המטרה.

אבל לעתים, אנחנו מעוניינים לקבוע מטרה יותר כללית בשיפור מובנות הדיבור, במיוחד במקרים של "דבור מרוח" או מובנות ירודה מאוד על רקע אפרקסיה. במקרים כאלה, כדי לאפשר מטרה אופרטיבית שמאפשרת הגדרת השגתה, אנו זקוקים למדד מתאים.

הערכת מובנות הדיבור באופן מחקרי נעשית לעתים על ידי מדדים כמותיים של תקינות המקטעים במבע. בספרות מציעים מספר מדדים כמותיים לאומדן דיוק הדיבור שנחשבים כמקבילים למדדים של מובנות הדיבור. אלה כוללים אחוז מילים נכונות (Percent Words Correct, PWC), אחוז עיצורים נכונים (Percent Consonants Correct, PCC), אחוז תנועות נכונות (Percent Vowels Correct, PVC), ואורך מבע ממוצע בפונמות (Phonological Mean Length of Utterance, pMLU).

בהגעת המטופל לאבחון עם מובנות ירודה, חשוב שנוכל לאמוד את מובנות הדיבור שלו באופן כמותי, ולא רק להסתפק בתיאור איכותני של ההתנהגות הפונטית והפונולוגית שלו. כמו כן, בנקודות זמן שונות במהלך הטיפול ובסוף מכסה טיפולית, נרצה לדעת האם חל שיפור בהתנהגות זאת באופן כללי, גם אם המטרות הספציפיות של הטיפול טרם הושגו.

בעבודה זאת אני מציגה מדדים שונים ומחקרים שונים שמצביעים על היעילות של שימוש במדדים אלה באבחון ומעקב של מובנות הדיבור של מטופלים בעלי לקויות צלילי הדיבור.