ניטור אלקטרופיזיולוגי בזמן אמת של קיום מחסומים קוגניטיבים ורגשיים בקרב מטופלים עם אפזיה: הדגמה באמצעות תיאורי מקרה

רקע: אחד המשתנים המשפיעים על יכולת הלמידה והשיקום היא יכולת המטופלים להתגייס לטיפול ולמטרותיו. נמצא מתאם חיובי בין רמת הגיוס לבין רמת הקצאת הקשב של המטופל בזמן הטיפול וביניהם, לבין רמת העוררות של אזורי הענין המוחיים הרלוונטים, עוררות שנחוצה להתארגנות המוחית (פלסטיסיות). בספרות מדווחים על שני סוגי חסמים לקבלת גיוס יעיל. האחד - חסם רגשי המונע מהמטופל להתמודד רגשית עם הטיפול והשני - קוגניטיבי, הנשען בעיקרו על ליקוי קשבי. אין הכוונה שבהכרח קיים ליקוי אורגני בסיסי, רגשי או קוגניטיבי, המונע גיוס יעיל אלא שמטלות מסויימות מאתגרות או מאיימות מידי רגשית או קוגניטיבית (שפתית) על המטופל.

באמצעות מדד המתבסס על רישום של גלי המח (Brain or Cognitive Engagement Index) ניתן לזהות את רמת הגיוס של המטופל וממנו להשליך על רמת הגיוס המוחי בזמן אמיתי. נמצא שמדד זה נוטה להיות נמוך במצבים של חסמים קוגניטיביים וקשביים (Shahaf et al. 2018) וכן במצבי דיכאון, וגבוה במצבי חרדה ומתח, ואילו המדד מצוי בטווח אמצעי בקיומו של גיוס יעיל (Bartur et al., 2017). מדד זה גם יושם קלינית ומחקרית במצבים של טיפול שפתי (Gvion et al., 2020). הבנת משמעות המדד האלקטרופיזיולוגי המתקבל תלויה בביצוע התפקודי של המטופל. מדד נמוך בקיומו של תפקוד נמוך במטלה מסויימת יכול להעיד על מחסום כלשהו של המטופל. מאידך מדד נמוך בקיומו של תפקוד גבוה יכול להעיד דווקא על כך שהמטלה אינה מספיק מאתגרת את המטופל. בנוסף הדגם האלקטרופיזיולוגי המתקבל יחד עם הביצוע התפקודי יכולים ללמד מהו טיב המדד - רגשי או קוגניטיבי.

שיטה: לצורך הדגמת הפרוטוקול הקליני במדד, יוצגו תיאורי מקרה של מטופלים עם אפזיה, בהם נעשה שימוש במערכת אלקטרופיזיולוגית לניטור המדד, כדי לזהות האם קיימים חסמים קוגנטיבים ו/או רגשיים שיכולים להסביר ביצועים נמוכים במטלות טיפוליות שונות.

ממצאים ודיון: השימוש בפרוטוקול זה הוביל לשינוי בהחלטות הקליניות באותם מקרים שיוצגו, בנוגע למטרות, אמצעי וההליך הטיפוליים, ובעקבות כך הושג גיוס יעיל יותר של המטופלים ושיפור תפקודי בטיפולים בהם יושמו אותם השינויים.