השפעת תקשורת-סימולטנית על השפה הדבורה של מורים לילדים כבדי שמיעה וחירשים

תקשורת-סימולטנית היא סוגת תקשורת נפוצה שפותחה עבור מערכת החינוך לתלמידים כבדי שמיעה וחירשים (כו"ח) לשיפר רכישת השפה הדבורה של התלמידים באמצעות ייצוגה על ידי שפת-הסימנים. מחקרים קודמים שעסקו בהשפעת תקשורת-סימולטנית על השפה הדבורה מצאו כי למרות שרובם של המשתמשים בתקשורת-סימולטנית מסוגלים להפיק את מרבית המילים הדבורות גם בסימון תוך שמירה על משמעות המסר, ישנם שינויים במאפיינים הסופרא-סגמנטליים של הדיבור .

המחקר הנוכחי בדק את השפעת התקשורת-הסימולטנית על הלקסיקון והתחביר של השפה הדבורה (עברית) ואת הגורמים המסבירים שינויים אלה. בנוסף, המחקר בחן את המצב של תקשורת-סימולטנית כמצב של כפל מטלות והשתמש בביצוע מטלה כפולה לא שפתית כאחד המנבאים לתוצאות.

במחקר השתתפו ארבעים מורות דו-לשוניות בי-מודליות, כלומר משתמשות בתקשורת סימולטנית באופן יומיומי במסגרת החינוכית בה הן עובדות. כל הנבדקות רכשו את שפת הסימנים הישראלית (שס"י) בבגרותן. הנבדקות התבקשו לספר ארבע גרסאות של סיפורי ה-"Frog Story" בארבעה מצבים שונים: עברית בלבד, תקשורת-סימולטנית (עברית ושס"י), עברית בעת מטלה כפולה (משימת הקלדה) ושפת סימנים בלבד. בנוסף, המשתתפות ביצעו מבדק אוצר מילים בשס"י, מבדק שטף מילולי בתקשורת-סימולטנית ושאלון רקע שפתי.

תוצאות המחקר הראו הפחתה משמעותית במדדי הגיוון הלקסיקלי והתחבירי של השפה הדבורה במצב של תקשורת-סימולטנית לעומת מצב של דיבור בלבד. רמת הניסיון בתקשורת-סימולטנית ואוצר המילים בתקשורת-סימולטנית נמצאו כמנבאים לציון במדדי התחביר ואוצר המילים, מעבר להשפעה של היכולת הבסיסית בשפה העברית. יכולת התפקוד במצב של כפל מטלות לא ניבאה אף אחד מהמדדים.

הממצאים הנוכחיים מספקים תמיכה לצמצום של השפה הדבורה במצב של תקשורת-סימולטנית ומעלים את האפשרות שלא מדובר במצב של כפל מטלות בעל עומס קוגניטיבי עודף, אלא מצב של אינטראקציה בין שתי שפות. ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של ידע בשפת הסימנים כמנבא לביצוע במצב של תקשורת-סימולטנית. שאלת תרומת התקשורת-הסימולטנית לרכישת שפה נשארת פתוחה, אולם היא מדגישה את הפער בין שני מצבי התקשורת: שפה דבורה בלבד בהשוואה לתקשורת-סימולטנית. מחקר המשך יבחן את היכולת של ילדי כו"ח בגילאים שונים להבין סיפורים בשני מצבי תקשורת אלה.