מידע ויזואלי ושמיעתי במהלך אבחון קול: איזה מהם עדיף לקלינאי תקשורת ורופאים?

רקע: קלינאי-תקשורת (קל"ת) ורופאי אא"ג (אא"ג) עורכים אבחוני קול, כשלכל מקצוע יש דגשים שונים לפי צרכיו. לצורך כך, אא"ג נעזרים בהערכה לרינגוסקופית, ויזואלית-שמיעתית. לעומת זאת, קל"ת משתמשים באבחון שמיעתי. מטרת המחקר היתה לחקור כיצד הערכה אודיטורית בהשוואה לאודיטורית-שמיעתית משפיעות על דיוק בזיהוי מאפייני הקול.

שיטה: שלושים קל"ת ו-30 אא"ג האזינו לשש איכויות קול שונות (טון גבוה, לחישה, לחישה מאומצת, vocal fry, קול מאומץ ורטוב), שהוגשו באופן אודיטורי (A), ובאופן אודיטורי-ויזואלי (AV) (הסרטה לרינגוסקופית) לסירוגין. הפקות הקול חזרו על עצמן מספר פעמים על מנת להעריך מהימנות. המשתתפים התבקשו לאפיין את איכויות הקול שהם שומעים, לדרג את מידת הדומיננטיות שלהן ,ולהציע טיפול עבור כל אחת מהפקות הקול.

תוצאות: הגורמים הבאים נמצאו כמנבאים את הדיוק בזיהוי האיכות הקולית: סוג הגשה, איכות הקול, מקצוע והאינטראקציות בין סוג הגשה למקצוע, ובין איכות הקול ומקצוע. ההבדלים לא הושפעו מהוותק של אנשי המקצוע. מתוך סך הפקות הקול (משני סוגי ההגשה) קל"ת זיהו לחישות, לחישות מאומצות ו-vocal fry (VF) באופן מהימן יותר מאא"ג. אופן מתן הגירוי לא השפיע על ההצלחה בשיפוט איכות קול בקרב קל"ת. לעומת זאת, שיעור הצלחת אא"ג בזיהוי לחישות, לחישות מאומצות ו-VF היה נמוך יותר ב-AV בהשוואה ל-A. בקרב אא"ג שיפוט איכות הקול בגירוי A גרם לתפיסה דומיננטית יותר של איכות הקול ביחס לגירוי AV עבור VF, לחישה ולחישה מאומצת. ההמלצה הטיפולית השכיחה היתה טיפול בדיבור.

מסקנות: הסבר אפשרי לכך הוא התמקדות בעיקר בחלקים החזותיים לצורך מתן אבחנה. קל"ת דייקו יותר בזיהוי חלק מהאיכויות הקוליות בשני אופני ההגשה בהשוואה לאא"ג. ייתכן שהדבר נובע מדגשים שונים באבחון הקול, שכן קל"ת מבצעים הערכת קול שהיא בעיקרה תפקודית ומצריכה רגישות לאיכויות הקוליות השונות ואילו אא"ג מבצעים הערכה שבעיקרה אנטומית. בנוסף, מידע AV גורע מתפיסת הדומיננטיות של איכויות קול מסוימות עבור אא"ג. לשם שיפור השיח המקצועי בין שני המקצועות, חשוב שתהיה הסכמה באפיון הקול. על מנת לשפר את זיהוי איכויות הקול הקשות לזיהוי, רצוי לבחון יעילות של אימון-שמיעתי לאנשי המקצוע.