השפעת רעש רקע על היכולת לנצל את רמזי התדירות הבסיסית והפורמנטים של הדובר לצורך הבחנה בין דוברים בקרב ילדים ומבוגרים

הקושי להבין דיבור בתנאי סביבה רועשים מתעצם כאשר רעש הרקע מורכב מדוברים שונים, כפי שקורה לא אחת במפגשים חברתיים, פגישות עבודה, הרצאות וכדומה. כדי להקל על תהליך השמיעה במצבים מורכבים שכאלו, השומע נעזר ברמזים שונים. דוגמא לרמזים אלו הם מאפייני הקול של הדובר אותו הוא מעוניין לשמוע ובעזרתם הוא עוקב אחרי הדיבור שלו לעומת הדיבור של הדוברים האחרים ברקע. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק כיצד משפיע רעש רקע על יכולת הבחנה בין דוברים בעזרת שני רמזים של מאפייני קול: קצב הרטיטה של מיתרי הקול (תדירות בסיסית) ותדירויות התהודה של מסלול הקול (פורמנטים) בילדים לעומת מבוגרים צעירים. שיטה: 40 נבדקים השתתפו במחקר: 16 ילדים בגילאי 7-10 שנים ו 24 מבוגרים-צעירים בגילאי 18-35 שנים. לכל נבדק נמדדו ספי הבחנה בין דוברים שנבדלו ביניהם רק בתדירות הבסיסית, רק בתדירויות הפורמנטים או בשני המאפיינים הללו יחד וזאת בתנאי שקט (6 ספים) ועל רקע רעש מסוג steady-state speech-shaped (6 ספים), בשיטה אדפטיבית למציאת סף. תוצאות המחקר: 1. בתנאי שקט רוב הנבדקים (ילדים ומבוגרים) הגיעו לספי הבחנה טובים יותר באמצעות רמזי תדירויות הפורמנטים מאשר באמצעות רמזי התדירות הבסיסית. כלומר, תדירויות הפורמנטים היוו את הרמז העיקרי לצורך הבחנה בין דוברים בשקט. 2. תוספת הרעש פגעה ביכולת להיעזר ברמזי הפורמנטים. כתוצאה מכך, מרבית הנבדקים "נאלצו" להסתמך על רמזי התדירות הבסיסית יותר מאשר על רמזי הפורמנטים והגיעו לספי הבחנה פחות טובים. 3. הילדים הראו ספי הבחנה פחות טובים מהמבוגרים בהתבסס על התדירות הבסיסית, בשקט וברעש. 4. ספי ההבחנה הטובים ביותר התקבלו כאשר שני הרמזים (תדירות בסיסית ופורמנטים) ניתנו יחד. מסקנות: ממצאי המחקר תומכים בכך שלרעש רקע מהסוג הנבדק ישנה השפעה שלילית בעיקר על היכולת להיעזר במידע הספקטרלי שבדיבור (פורמנטים), ולכן פוגע בעיקר בילדים מאחר ויכולתם לנצל את רמזים טמפורלים (דוגמת התדירות הבסיסית) פחות בשלה. ממצאים אלו תורמים להבנת הקשיים שיש לילדים לשמוע על רקע רעש. כמו-כן, לממצאים השלכות מעשיות על תכנון עזרי שמיעה שונים לאוכלוסיות לקויות שמיעה בגילאים שונים.