הטיפול המשולב (ניקוז וטיפול אנטיביוטי) לעומת טיפול אנטיביוטי בזיהומים אודנטוגניים בילדים

רקע זיהומים אודנטוגניים מהווים סיבה שכיחה לאשפוז. לרב הזיהומים מטופלים על-ידי רופא שיניים, בעוד שהמקרים החמורים מופנים לטיפול באשפוז. הגישה הטיפולית הרווחת הינה התחלת טיפול אנטיביוטי סיסטמי ולאחר שחלה הטבה קלינית לבצע טיפול דנטלי ממוקד. בשנים האחרונות במרפאת השיניים לילדים במרכז הרפואי `ברזילי` מטפלים בניקוז של המורסה הדנטלית בשילוב טיפול אנטיביוטי סיסטמי תוך ורידי בילדים המאושפזים (טיפול משולב). חלק מהילדים מטופלים על ידי טיפול אנטיביוטי סיסטמי, ללא ניקוז, וזאת בעיקר בשל סיבות תפעוליות כמו הגעת הילד לאשפוז בסוף שבוע או חג. מטרות העבודה להשוות במחקר רטרוספקטיבי תצפיתי פרמטרים שונים בילדים המאושפזים בשל זיהום אודנטגוני אשר קיבלו טיפול משולב לקבוצת הילדים אשר טופלו באנטיביוטיקה. תוצאות במחקר נכללו 90 ילדים (56 בנים) בגיל ממוצע של 8±3.2 שנים. 25 ילדים טופלו באנטיביוטיקה תוך-ורידית ללא ניקוז, 65 ילדים קיבלו טיפול משולב. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות מבחינת מין, גיל, מעקב קבוע אצל רופא שיניים, הרופא המפנה לאשפוז (רופא ילדים או רופא שיניים), טיפול אנטיביוטי קודם לאשפוז וסוג השיניים המעורבות (נשירות או קבועות). משך האשפוז הממוצע היה דומה בקבוצת הטיפול המשולב לעומת הטיפול האנטיביוטי (3.3 ימים לעומת 3.6 ימים בהתאמה, p=0.33). לא היו הבדלים מבחינת חום, מספר לויקוציטים ורמת CRP ביום האשפוז. מסקנות בהשוואה של פרמטרים שונים (דמוגרפים, קליניים ומעבדתיים) בקרב ילדים אשר אושפזו במחלקת ילדים בשל זיהום אודנטוגני אשר טופלו באנטיביוטיקה תוך-ורידית לעומת ילדים אשר טופלו על ידי ניקוז דנטלי וטיפול באנטיביוטיקה תוך ורידית לא נמצאו הבדלים משמעותיים. אולם, מדובר במחקר רטרוספקטיבי וכדי להוכיח אם אכן יש מקום לניקוז אבצס דנטלי בשלב החריף יש צורך בביצוע מחקר פרוספקטיבי ולכלול אומדן כאב.