מרצה אורחת: ילדים עם קשיים בשטף הדיבור- טכניקות שטף או יחס טיפולי?

מאז שקיים מקצוע הפרעות תקשורת כמקצוע בפני עצמו היה הגמגום והטיפול בו נושא חשוב ובולט. שיטות רבות, טכניקות ומטרות טיפוליות נחקרו במשך שנים רבות, וכן פותחו שיטות מגוונות שעוררו ויכוחים והשגות לרוב. Motsch (1982) קבע בעקבות מחקר שטיפול יעיל יותאם לכל מגמגם באופן ייחודי (שקרא לו "אידאוגרפי") שינוע בין שתי מטרות עיקריות – שטף, והכלה אישית של הגמגום (Coping). מטרת כל טיפול היא לחבר בצורה נאותה ואישית את שתי מטרות אלו. מחקר באוניברסיטת דורטמונד בו השתתפו 104 הורים לילדים מגמגמים העיד על שביעות רצונם מהטיפול של ילדיהם לאחר 11 שנה מסיומו. הקשר האישי עם הילד, "אכפתיות" של המטפל כלפי הילד, והתחשבות ברגשות ההורים, דווחו כגורמים האיכותיים החשובים ביותר להורים.(Subellok, 2013) מחקרים חדשניים ליעילות הטיפול הפסיכולוגי מראים שיחס מטפל-מטופל, כשמטרות הטיפול משותפות וה"תקוה הטיפולית" משותפת לשניהם, הם גורם ההצלחה הראשי, מעבר לכל גישה וטכניקות טיפול (Wampel et el., 2017). גישה זו מתחברת עם הדרישה להתאמה "אידאוגרפית", מותאמת לצרכי המטופל. זו גם מסקנתם של Yairi and Seery בספרם המקיף על הגמגום (2011).