יורם אהרוני
אחד הקריטריונים להערכת תלמידים כפי שמופיע בחוזר מנכ"ל משרד החינוך הוא: "... שיפור במרכיבי הכושר הגופני (מדידה כמותית)...". בישראל אין כיום מבחן כושר גופני מחייב לתלמידים, והמורים לחנ"ג יכולים לבחור מבחנים לפי הבנתם. באותו חוזר כתוב גם כי: "... המבחנים ייקבעו על ידי צוות המורים לחינוך גופני בבית הספר בכפיפות לתוכנית הלימודים של משרד החינוך ובהתאם לנלמד במהלך השנה..." וכן כי: "... המורה לחינוך גופני ינהל רישום של הנוכחות ושל ההישגים של כל תלמידי הכיתה ביומן המורה לחינוך גופני (או ביומן אחר)..." (חוזר מנכ"ל משרד החינוך, 2017).
מכל האמור לעיל משתמע שהפיקוח על החינוך הגופני במשרד החינוך קובע שעל המורים לחנ"ג לבצע מעקב אחרי הישגי התלמידים בכושר גופני אך הוא לא עושה דבר כדי לבדוק אם מעקב כזה אכן נעשה.
אני מלמד חינוך גופני לבנים בבית ספר שש-שנתי (כיתות ז`– יב`) ועורך מעקב אחרי הישגי הבנים במבחן "ביפ" ובריצת 2000 מ`. כמו כן, אני מלמד חנ"ג גם בבית ספר יסודי דתי ושם אני עורך מעקב שנתי של הישגי הבנים במבחן "ביפ" ובריצת 600 מטר.
ממוצע ההישגים במבחן ריצת 2000 מ` יורד בעקביות החל משנת 2011. במבחן "ביפ" מסתמנת ירידה בממוצעים ב-5 השנים האחרונות.
לדעתי חשוב מאד שהפיקוח על החינוך הגופני יתחיל לערוך מבחני כושר גופני שנתיים בישראל, יאסוף את התוצאות וינתח אותן.