"חינוך גופני אחר" – תוקף סביבתי, דרגות חופש ודמותו של המקצוע

רוני לידור

החינוך הגופני הוא מקצוע ליבה בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. המקצוע נלמד בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים. גם בגני הילדים לומדים הילדים חינוך גופני המותאם לשלב ההתפתחות שלהם ולצורכיהם הגופניים, התנועתיים, החברתיים והריגושיים.

מי שעוסקים בהוראת החינוך הגופני במסגרות החינוך הפורמלי בישראל, מי שמכשירים סטודנטים להוראת החינוך הגופני ומי שקובעים את המדיניות במקצוע החינוך הגופני נדרשים מעת לעת לתת את דעתם על תמורות החלות בחברה, בעיקר תמורות טכנולוגיות וחברתיות-תרבותיות, שכן יכולה להיות להן השפעה על התוקף הסביבתי של המקצוע. לדוגמה, בעת הזאת נדרש החינוך הגופני להתמודד עם אתגרים כמו אורח חיים יושבני, תזונה לקויה של תלמידים, תחרות בלתי פוסקת עם מוקדי פעילות גופנית חלופיים (כמו חוגי ספורט ותנועה המוצעים לתלמידים בשעות אחר הצהריים), ולתת מענה לתלמידים עם צרכים מיוחדים.

מטרת ההרצאה היא לבחון את יסודותיהם של ארבעה מודלים להוראת החינוך הגופני: המודל להבנת המשחק, מודל החינוך לספורט, המודל לחינוך לאורח חיים בריא ומודל החינוך לתנועה ברוח הספר חינוך גופני אחר – מודלים להוראת המקצוע (לידור, אייבזו ושובל, 2021), שראה אור לאחרונה. מודלים אלו נבחרו משום שלכל אחד מהם רציונל הוראתי המסביר מדוע הוא נחוץ ומה הם היבטי ההוראה והלמידה שאפשר להשביח, אם ייושם. הטענה המועלית בהרצאה זו היא שיישומם עשוי לחזק את התוקף הסביבתי של מקצוע החינוך הגופני ולאפשר לו להיות רלוונטי.