השפעת תפעול מיינדפולנס על התמודדות של זקנים עם קורונה

מטרה: הקורונה וגלי הסגר היוו מקור לחץ משמעותי, בהם זקנים חוו בדידות, חרדה ודיכאון. במסגרת המחקר הנוכחי בדקנו כיצד התערבות של מיינדפולנס שחלה לפני הקורונה עשויה להשפיע על הזדקנות מוצלחת לאורך הסגר הראשון, ולאחר חצי שנה בהשוואה לקבוצת ביקורת. המדדים שהסתכלנו עליהם היו פסיכולוגים ואפיגנטיים.

שיטות: המדגם כלל 40 זקנים (ממוצע גיל 72.85±5.53), 20 נבדקים הוקצו להתערבות המיינדפולנס שכלל הוראה ותרגול של מיינדפולנס במשך 8 שבועות (לאחר השבוע הרביעי כבר היה הסגר הראשון), קבוצת הביקורת הייתה waiting list. הנבדקים מילאו שאלונים הבודקים הזדקנות מוצלחת בכל אחד משלושת הגלים, וגם נתנו דגימות רוק שעברו ניתוח אפיגנטי.

ממצאים: התערבות המיינדפולנס סייעה ושיפרה את ההזדקנות המוצלחת. אצל קבוצת הביקורת הסגר הראשון פגם בהזדקנות המוצלחת (לעומת לפני הקורונה). העיבודים האפיגנטיים יתמקדו בדפוסי מתילציה באתרים הקשורים להתמודדות עם מצבי לחץ (למשל NR3C1) ולזקנה (למשל ELOVL2).

מסקנות: מיינדפולנס תורם רבות להזדקנות מוצלחת ברמה הפסיכולוגית, שכן בהעדר התערבות זו קרוב לוודאי (כפי שהתבטא בקבוצת הביקורת) שתחול ירידה בהזדקנות המוצלחת. תוצאות שעשויות להתגלות באתרים האפיגנטיים שהוזכרו עשויים לחשוף מנגנונים חשובים דרכם המיידנפולנס תורם להזדקנות המוצלחת.