מטרה: משפחות ניצולי שואה מתאפיינות בעמידות כללית ופגיעות ספציפית שעולה במיוחד כאשר הם נדרשות להתמודד עם דחק. לפיכך התמקדנו באופן בו משפחות אלה תופסות מצבי לחץ ובמדדי הזדקנות שנלקחו מהדורות המבוגרים (ניצולים וילדיהם).
שיטות: המדגם הראשון כלל 166 טריאדות של ניצולי שואה, ילדיהם ונכדיהם (סה``כ 498 נבדקים). הנבדקים מילאו שאלונים הבודקים סימפטומים פוסט-טראומטיים, דפוסי חשיבה על מצבי לחץ, בריאות פיזית ותפיסות זיקנה. המדגם השני כלל 19 ילדים לניצולי שואה שמילאו שאלונים על סימפטומים פוסט-טראומטיים לגבי עצמם ולגבי הוריהם ונתנו דגימות דם שעברו ניתוח אפיגנטי.
ממצאים: במדגם הראשון נמצא קשר חיובי בין סימפטומים פוסט-טראומטיים לאורך הדורות כאשר סימפטומים אלה גם היו קשורים לדפוסי חשיבה שליליים יותר על מצבי לחץ לאורך שלושה דורות ולבריאות פיזית ירודה ותפיסות זיקנה שליליות יותר לאורך שני הדורות המבוגרים. במדגם השני העיבודים יתמקדו בדפוסי מתילציה באתרים הקשורים להתמודדות עם מצבי לחץ (למשל NR3C1) ולזיקנה (למשל ELOVL2).
מסקנות: קשיים הקשורים להתמודדות עם מצבי לחץ ולהזדקנות מסתמנים כשני מוקדים מרכזיים בהם מתבטאת העברה בין-דורית של השפעות השואה. מוקדים ספציפיים אלה מסבירים כיצד סימני העברה יכולים להיות גלויים או סמויים בשלבי חיים שונים.