הבדלים תפקודיים וקוגניטיביים בקרב קשישים הגרים בגפם או בחברת אנשים בתקופת הקורונה

מטרה: עם התפרצות מגפת הקורונה, הוגדרה אוכלוסיית הקשישים בישראל כאוכלוסייה בסיכון והושפעה במיוחד מהשלכות המגיפה בכל תחומי החיים. מטרת המחקר הייתה לבחון האם קיימים הבדלים תפקודיים (IADL ו-BADL) וקוגניטיביים בקרב קשישים שגרים לבדם לבין קשישים שגרים בחברת אנשים במהלך תקופת משבר הקורונה.

שיטות: במחקר חתך השתתפו 75 קרובי משפחה של 75 קשישים. מרבית המשתתפים היו נכדים/ילדים/בני-זוג (96%) של הקשישים. גילם הממוצע של המשתתפים היה 34.4 (SD = 16.14). מרבית הקשישים גרו בביתם, עם בני זוגם ורק כרבע גרו בגפם. המשתתפים מילאו שאלון סקר אנונימי על קשישים בטווח גילאים של 65 - 100, שגילם הממוצע היה 79.8 (SD = 8.01). השאלון נבנה כלל 23 שאלות המתייחסות לפרטים הביודמוגרפיים של הקשישים וממלאי השאלון, לשינוי ההרגלים והשגרות של הקשישים בקורונה ולשינויים שנצפו בתחום הקוגניטיבי ובעצמאות בתפקוד היומיומי בקרב הקשישים בקורונה. המהימנות פנימית של השאלון נמצאה גבוהה: α=0.95. תקופת מילוי הסקר התרחשה בשלהי תקופת הקורונה בין ה- 20/4/21 ל-3/5/21.

ממצאים: לא נמצאו הבדלים מובהקים בעצמאות בתפקודי היומיום או בתפקוד הקוגניטיבי בין קשישים שגרים לבד לבין קשישים שגרים בחברת אנשים נוספים. נמצא קשר חיובי מובהק בין ירידה בתפקודי היום-יום וירידה בתפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים. נמצא קשר חיובי מובהק בין שינויים בשגרה בתקופת הקורונה לבין רמת עצמאות בתפקודי היום-יום ובין התפקוד הקוגניטיבי של קשישים.

מסקנות: ממצאי המחקר מעידים על חשיבות שמירה על שגרת יומיום עבור תפקוד מיטבי הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינת העצמאות בחיי היומיום של האוכלוסייה המבוגרת. נראה כי לשינויים החדים בשגרה ובהרגלי היומיום כתוצאה מהסגרים בקורונה היתה השפעה משמעותית על הביצוע העיסוקי ללא קשר לסביבה האנושית המקיפה את הקשיש