עם השנים אנו עדים לעלייה בתוחלת החיים גם בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית כך שתוחלת החיים שלהם מתקרבת לזו של האוכלוסייה הכללית.
לצד התפתחות זו נשאלות השאלות: באיזו מידה האנשים עם מוגבלות שכלית מודעים לשינויים הצפויים להם עם העלייה בגיל, האם הם מתכוננים לקראת שינויים אלו ומתכננים את עתידם ? עד כמה הצוות ובני המשפחה ערים לשינויים תלויי הגיל ומתכוננים לכך יחד עם מקבל השירות?
בהרצאה נציג את התכנית [1]: הנגשת הזיקנה לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אשר בוצעה בשתי מסגרות לאנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית.
מטרות: פיתוח מודעות למאפיינים הייחודיים של תהליכי ההזדקנות של אנשים עם מוגבלות שכלית בקרב מקבלי שירות, בני משפחה וחברי צוות;
פיתוח כלים להתמודדות עם תכנון העתיד ולהתמודדות רגשית עם השינויים והאובדנים בזיקנה. ותכנון הזדקנות מוצלחת.
במהלך התוכנית המשתתפים בונים לעצמם תוכנית חיים אישית, המהווה בסיס להמשך תכנון העתיד.
ממצאים: התוכנית לוותה במחקר הערכה של יחידת `מכלול` בקרן שלם [2]. נעשה שימוש בשאלונים וטפסים מונגשים ובפישוט לשוני.
יוצגו ממצאים המתיחסים לעמדות, רכישת ידע וכלים של הצוות והמשתתפים עם מוגבלות שכלית בהקשר לתכנון עתיד ולהזדקנות.
תובנות ומסקנות: חשיבות למידת הנושא עבור האנשים עצמם ועבור שני המעגלים הנוספים בחייהם: הצוות ובני המשפחה,
יתרונות השימוש בגישת שירות מכוון אדם על מנת לשמוע את קולו של האדם עם מוגבלות שכלית ולאפשר לו לתכנן את חייו בכל שלב נתון על סמך הכרות עם עצמו ועם מעגל החיים והאפשרויות העומדות בפניו.
[1] (תכנית של מכון טראמפ בבית איזי שפירא בשיתוף קרן שלם, משרד הרווחה, מעונות גל, אלווין)
[2] ד"ר עדי לוי-ורד וגב` נגה חן צוות `מכלול`, קרן שלם