השלכות הקורונה על חווית הסולנות של בני 60 ומעלה

מבוא: אנשים בגיל 60+ מבלים חלק ניכר מזמנם עם עצמם. חלקם נהנה מבחירה בבילוי זמן עם עצמם לשם פעילות משמעותית, כלומר, הם חווים סולנות (positive solitude). לסולנות יתרונות רבים בכל גיל, והיא מאפשרת תחושת רווחה בימים כתיקונם, גם בקרב זקנים.

בשל הנחיות הממשלה לבידוד חברתי בזמן המגפה, נוצרה הקצנה של הזמן בו זקנים נמצאים ללא אחרים סביבם. היות והתופעה כמעט אינה נחקרת, ובזמן משבר הקורונה לא נמצא מידע בנושא, לא ברור האם זקנים הצליחו ליצור לעצמם חוויה חיובית של סולנות בזמן שבו נכפה עליהם בידוד/ריחוק חברתי, ואם כן, כיצד הנחיות אלו השפיעו על חווית הסולנות.

מטרת המחקר: לבדוק כיצד השפיע הבידוד החברתי על חווית הסולנות של זקנים.

שיטות: מחקר איכותני, שכלל 13 ראיונות עומק עם אנשים מאזורים שונים וממגוון חברתי ועיסוקי, בגילאי 60-84 (גיל ממוצע 72).

ממצאים: א. אנשים שנהנו מסולנות טרום הקורונה, נהנו ממנה גם בזמן הבידוד. ב. העיסוק בסולנות העמיק והתרחב. למשל, מי שאהב לטייל בטבע, בזמן הקורונה שהה יותר זמן בטבע, או תכנן את טיוליו הבאים. ג. היכולת להיות בחוויה הסולנית אפשרה למשתתפים לחוש כי חוט חייהם נמשך למרות הבידוד, וכי החלק המשמעותי נשמר במתכונת מסוימת על אף המגפה. הדבר הרגיע ואפשר הסתגלות למצב. ד. אנשים סיגלו את פעילות/ חווית הסולנות שלהם למצב (בפעילויות, בפרקי הזמן ובמיקום חווית הסולנות). לתהליכים אלו קראנו "סולנות מסתגלת".

מסקנות: ממצאי המחקר תומכים ומוסיפים על תיאוריות ההמשכיות. הם מראים כי לסולנות יש תרומה המסייעת בהתמודדות עם מצבי דחק. היא מאפשרת תחושת המשכיות והסתגלות, והיכולת להתאים אותה לסיטואציה מגבירה עמידות למצבי דחק. המצב הבריאותי עשוי גם הוא להשפיע על חווית הסולנות בזמן המגפה.