הקשר בין גילנות לתפיסת הזדקנות מואצת: תפקידם הממתן של מודעות עצמית ומודעות סביבתית לגיל

מטרה: עמדות גילנות מהוות גורם אשר נמצא קשור למגוון רחב של תפיסות כלליות שליליות כלפי הזדקנות. עם זאת, רוב המחקרים התמקדו בהשפעת הגילנות על האופן שבו אנשים תופסים את גילם במהלך ההזדקנות, ורב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להשפעת הגילנות על האופן שבו הם מרגישים שהסביבה מתייחסת לגילם. לפיכך, מטרת המחקר היתה לבדוק את הקשר שבין גילנות לתפיסת הזדקנות מואצת, ולחקור כיצד מודעות עצמית לגיל (המידה שבה האדם מתייחס לגילו כאל משתנה המגדיר את ערכו העצמי ואת יכולותיו), ומודעות סביבתית לגיל (המידה שבה האדם מרגיש שהסביבה מגדירה אותו ואת יכולותיו לאור גילו) מהווים משתנים העשויים להשפיע על קשר זה.

שיטות: נאספו נתונים ממדגם נוחות של 267 משתתפים בגילאי 40-95 (גיל ממוצע = 64.32, ס"ת = 14.09), אשר מילאו שאלונים הבודקים גילנות, מודעות עצמית/סביבתית לגיל, ותפיסת הזדקנות מואצת.

ממצאים: גילנות נמצאה קשורה לרמות גבוהות של מודעות לגיל וקצב הזדקנות מואץ. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין גילנות לקצב הזדקנות מואץ בקרב נבדקים עם מודעות גיל עצמית/סביבתית גבוהה, אך קשר זה הפך לשלילי בקרב נבדקים עם מודעות גיל עצמית גבוהה ומודעות גיל סביבתית נמוכה.

מסקנות: המחקר מדגים כיצד תפיסות גילניות משפיעות על תפיסת קצב ההזדקנות לא רק לאור מידת החשיבות שהאדם מעניק לגילו כמשתנה המגדיר את ערכו העצמי, אלא גם לאור האופן שבו הוא מרגיש שהסביבה עושה זאת. מחקר זה מדגיש את חשיבותה של המידה בה האדם מרגיש שגילו מכתיב את הצורה בה הסביבה מתייחסת אליו, ומציע כי מודעות גיל סביבתית נמוכה עשויה לסייע בהפחתת התחושה שהאדם מזדקן באופן מואץ. ההרצאה תרחיב בכל הנוגע לכיווני חשיבה תיאורטיים ופרקטיים לאור הממצאים.