עמדות גילניות קשורות ברצון לחיות וממותנות על ידי גיל, מצב רפואי ועמדות כלפי הזדקנות

מטרה: למרות הרלבנטיות שיש לגישת החברה לעצם רצונם של מבוגרים להוסיף ולחיות בגיל מתקדם, שלעיתים מאתגר את הרצון לחיות, מעטים המחקרים שבחנו את הקשר שבין עמדות גילניות לבין הרצון לחיות לאורך המחצית השניה לחיים ובגיל הזיקנה. בנוסף, כלל לא נחקר תפקידם הממתן של גיל, מצב רפואי ועמדות כלפי הזדקנות בקשר הזה. המחקר הנוכחי כלל שני מחקרים, שמטרתם היתה לבדוק את מערכות הקשרים הללו באמצעות שאלוני דיווח עצמי.

שיטות: מחקר 1 בדק את הקשר שבין עמדות גילניות והרצון לחיות בקרב מדגם נוחות של 744 מבוגרים החיים בקהילה (גילאי 48-97) ואת תפקידם הממתן של גיל ומצב רפואי בקשר הזה. מחקר שני בדק בקרב מדגם נוחות אחר של 349 מבוגרים החיים בקהילה (גילאי 60-94), את הקשר שבין עמדות גילניות והרצון לחיות ואת תפקידן הממתן של עמדות כלפי הזדקנות בקשר הזה.

ממצאים: בהתאם להשערת מחקר 1, עמדות גילניות היו בקשר שלילי עם הרצון לחיות בקרב אנשים בגיל מבוגר יותר, שדווחו על מצב רפואי פחות טוב. בהתאם להשערות מחקר 2 שוחזר הקשר השלילי שבין עמדות גילניות לרצון לחיות ובנוסף, נמצא כי עמדות גילניות היו בקשר שלילי עם הרצון לחיות, רק בקרב אלה עם עמדות שליליות כלפי הזדקנות.

מסקנות: לעמדות גילניות תרומה שלילית לרצון של אנשים מבוגרים להוסיף ולחיות. תרומה זו שלילית במיוחד בקרב הזקנים יותר, שיש להם גם בעיות בריאותיות, או בקרב מי שיש להם עמדות שליליות כלפי ההזדקנות. מאחר שרצון לחיות הוא גורם שמנבא אריכות ימים, אם אנו רוצים לחיות בחברה שיש בה אנשים זקנים (גם אם חולים יותר), הרי שממצאים אלה תומכים בצורך בהתערבויות לשינוי עמדות גילניות ועמדות כלפי הזדקנות בגילאים המבוגרים במיוחד.