חרדת הזדקנות, בדידות ותסמינים דכאוניים: תפקידה הממתן של גילנות

מטרה: חרדת הזדקנות, או חששותיהם של אנשים מהזדקנותם העתידית, נמצאה כמנבא משמעותי של בעיות בריאות ורווחה נפשית בקרב זקנים, וביניהן גם תסמינים של דיכאון ובדידות. שני אלו בעלי השלכות משמעותיות עבור הפרט עצמו, סביבתו החברתית, ומערכת הבריאות. יחסית מעט ידוע על תפקידה של חרדת הזדקנות בקרב בני גיל הביניים. מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין חרדת הזקנות, בדידות ותסמיני דכאון בקרב בני גיל הביניים. בנוסף, המחקר בחן האם גילנות (עמדות שליליות כלפי זקנים) מגבירות את המחיר שחרדת זיקנה גובה מבריאותם הנפשית ורווחתם של בני גיל הביניים. קבוצת גיל זו משמעותית במיוחד שכן, בין השאר, בני גיל הביניים עוסקים בחינוך של ילדים וצעירים, ומספקים תמיכה וסיוע לזקנים. בנוסף, הם עצמם מתחילים לחוש, פעמים רבות, את סימני הגיל.

שיטה: השערות המחקר נבחנו על מדגם נוחות של 1038 נבדקים בני 50-67 (גיל ממוצע 58.16, ס"ת=5.22) שנאסף בעזרת שאלונים מקוונים.

תוצאות: נמצא קשר חיובי בין חרדת הזדקנות, בדידות ותסמיני דכאון. גילנות מיתנה את הקשרים הללו, כך שהקשרים היו חזקים יותר עבור נבדקים בעלי רמות גבוהות יותר של גילנות.

מסקנות: חרדת הזדקנות מהווה גורם בעל משמעות קלינית, גם עבור נבדקים בני גיל הביניים, ועשויה להשפיע על המשאבים איתם הם מגיעים לגיל זיקנה, ובכך להפוך לנבואה המגשימה את עצמה. מעבר לכך, גילנות הינה גורם אשר מחזק את ההשפעה ההרסנית של חרדת הזדקנות. ההרצאה תדון בהתערבויות הנוגעות הן בשינויים של גילנות ברמת החברה, והן בטיפול פרטני בבני גיל הביניים אשר סובלים מרמות גבוהות של חרדת הזדקנות, בעיקר כאשר אלו מופיעים בד בבד עם עמדות שליליות כלפי זקנים.