שטיבל: תקציר ב-26 באוגוסט 1913, בנאומו בוועידה השנייה של ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית בווינה, אשר התכנסה ערב הקונגרס הציוני העולמי האחד עשר, הצהיר דוד פרישמן: `ראש וראשון לכל המוסדים הנחוצים הוא מוסד הספרות ושצריכים אנו קודם לכל לקבץ קפיטל הגון לצרך זה [...] שיהיה לנו איזה סך מסוים, לכל-הפחות מיליון [רובל] אחד, כדי שנוכל להתחיל [...] ביסוד הספרות המודרנית`. קריאתו של פרישמן לייסד ספרות עברית מודרנית, המבוססת על מתן אמצעים לידי הסופרים העברים הצעירים, עשתה רושם אדיר על אברהם יוסף שטיבל בן 28, איש העסקים מוורשה ונדבן הספרות העברית. ואכן, כעבור כארבע שנים, באפריל 1917, החליטו אברהם יוסף שטיבל ודוד פרישמן, שזה עתה בא למוסקווה, ליישם את התכנית הזאת, וייסדו את הוצאת הספרים ואת רבעון `התקופה`.
בהרצאה יידונו התפתחות המרכז העברי במוסקווה בשנים 1919-1916 כרקע לפעילותו של אברהם יוסף שטיבל, היבטים ארגוניים של ההוצאה כמערכת הקשרים המסועפת שבין הסופרים, המו"ל וקהל הקוראים ופרסומי ההוצאה. יציאתם של אברהם יוסף שטיבל ושל דוד פרישמן ממוסקווה בסוף 1918 – ראשית 1919 מסמלת את נקודת המפנה בהוצאת שטיבל והיא תשמש כאקורד הסיום לדיון על השנתיים הראשונות של פעילות ההוצאה. הוצאת שטיבל צמחה בתוך המרכז העברי החדש במוסקווה, אשר התהווה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. בהגיעו למוסקווה בשנת 1914 הפך שטיבל לבעל המונופול של ענף העור ברוסיה ונעשה הספק הראשי של נעליים ומגפיים לצבא הרוסי. כך התגשם חלומו הגדול של שטיבל – הוא הפך לבעל הון ויכול היה לעסוק בעשייה הגדולה למען הספרות העברית. כאמור, באפריל 1917 נוסדה הוצאת ספרים מתורגמים של שטיבל ומיד החלה בפעילותה.
היא פעלה כשנתיים בתנאים הקשים ביותר, תחילה תחת שלטון הממשלה הזמנית, ומאוקטובר (נובמבר) 1917 תחת השלטון הסובייטי, אשר אינו `הקל`, בלשון ההמעטה, את קיומה. במרס, יוני ואוגוסט 1918 יצאו לאור שלושה כרכי `התקופה` עבי הכרס, המלאים והגדושים בדברי ספרות ופובליציסטיקה. במקביל יצאו לאור עשרה ספרים מתורגמים משפות לועזיות לעברית, והם היו רק חלק קטן של כ-200 ספרים, שעמדה להוציא לאור הוצאת שטיבל. יפה סיכם את פעילותה במוסקווה בשנת 1919 אליעזר שטיינמן, אשר ראה בה שלושת היסודות החדשניים: הרחבות, החילוניות והתעשייתיות.